אור שמח על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ט
תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו כו' ועל הכלי משלם חצי נזק כח"נ צרורות כו' ואם היה הכלי ריקן ה"ז משונה ומשלם ח"נ ככל הקנסות:
באור דבריו, דרבינו אשר פסק הא דכלבא דאכל אימרי כו' משונה הוא ומשלם ח"נ, הוא דוקא על פחת מיתה שפחתתו המיתה, הא על אכילה של הנך אימרי משלם נזק שלם כפי מה שהזיקה דכיון דהמית תו אורחיה למיכל בשר, והביא מה דפרש"י בדף כ"ג זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב דפרש"י דלא תימא משונה הוא ופלגא נזקא משלם, דלא כן, דמה לן במה דחתר הא אח"כ כשנכנס בחצירו של בעל חררה אורחיה למיכל חררה עכ"ד. ולפ"ז ע"כ הא דאמרו בתרנגול שהושיט ראשו ותקע בכלי דהוי שינוי אע"ג דבהושטת ראשו לכלי דהוי שינוי מה איכפת לן כיון שהתקיעה אורחיה ושבר בתקיעתו, וע"כ דהתקיעה בכלי ג"כ לא הוי אורחיה כלל, [ואולי אמר הרא"ש דוקא בשן דאורחיה הוי השתא האכילה אבל ברגל שהזיקה מצוי וכיון שבא ע"י שינוי תו אין הזיקה מצוי] ופריך הגמרא והא משונה הוא פירוש התקיעה בכלי, אמנם רבנן קדמאי ומהם רבינו חולקים על הרא"ש וסברי דגם על האכילה אינו משלם רק חצי נזק, דכיון דבא ההיזק ע"י שינוי שבלא השינוי לא הוי בא ההיזק של אכילת הכבש אחר המיתה והוא המית לאכלו, וכן בכלב שחתר הוי שינוי, ובין אם נאמר פלגא נזקא ממונא או פ"נ קנסא הכל משום דעל אופן השינוי לא הוי ליה לאסוקי אדעתיה דבעלים שיקרה כזה ואם קרה באופן המשונה חייב ברה"ר ועיין יש"ש מש"כ בזה. ולפ"ז דעת רבינו דהתקיעה בכלי הוי אורחיה דדרך התרנגול לתקוע, רק השינוי הוה ההושטה בכלי מה שהושיט ראשו אל תוך אויר הכלי, וכיון דזה הוי משונה תו ההיזק מה שבא ע"י קולו דאורחיה הוי מיחשב שינוי כיון שבא בסיבת השינוי הקודמו. אולם דא לא יתכן דישלם רביע נזק אם יש שינוי לצרורות דהתורה גילתה דהעדאה דע"י כחו הוא פלגא נזקא ותו השינוי ע"י כחו חצי מזה דהוא רביע נזק, דממנ"פ אם תלך אחר ההיזק שהיה בכחו בקול התרנגול הלא התקיעה בכלי אורחיה וח"נ משלם כדין צרורות, ואם תלך אחר סיבת ההיזק ועל מה שלא שמרו הבעלים מדבר דהוי משונה דהוי שלא כדרכו, הלא השינוי בהושטת ראשו דגופו הוי ואם הזיק באופן זה שהיה הסיבה היינו שהיה שובר הכלי דרך הושטת ראשו היה משלם חצי נזק דגופו הוי, ואם שבקית למיזל אחרי ההיזק שבא ע"י כחו הלא תו אורחיה הוי לתקוע בכלי וח"נ כדין צרורות משלם, ואיך תאחז החבל בשני ראשין לומר דצרורות הוי וע"י שינוי, בשלמא לסומכוס דמחייב נזק שלם על צרורות יתכן לומר דהא בא ע"י שינוי, רק דא תוכל לומר דאזלינן בתר סיבת הנזק דהוי שינוי ולא הוי למיסק אדעתיה דבעליו למינטריה ממידי דשינוי הוי ופלגא נזקא דמשלם כדין ח"נ קנס ואי מודה מיפטר ולא הוי כדין פ"נ דצרורות דממונא הוי, לזה כתב רבינו דאם הוה ביה ביזרני דאורחיה למישט ראשו כדי לאוכלן משלם חצי נזק כדין צרורות דממונא הוי, ואם הכלי ריקן דההושטה בכלי הוי שינוי תו הוי ח"נ ככל פ"נ דתם דקנסא הוי, לזה בא רבינו בהלכות ז' ח' לבאר ההבדל שיש בין חצי נזק דשור תם לחצי נזק צרורות דממון הוי, ואח"כ ביאר בהלכה ט' ההבדל בין אית ביה ביזרני ללית ביה ביזרני, דכאן משלם ח"נ של צרורות וכאן משלם ח"נ קנס, וכן דרך רבינו להקדים איזה הלכות לבאר הלכה שאחרי כן, והגמרא דפריך והא משונה הוא פירושו לסומכוס אמאי משלם נזק שלם אע"פ דלא שני ליה בין כחו לגופו מ"מ הא בא ע"י שינוי ואינו משלם רק חצי נזק, אולם לרבנן דבכחו הלכה דאינו משלם רק חצי נזק לא יתכן לומר דישלם רק רביע נזק, כיון דהשינוי בא על הושטת גופו לכלי, והתקיעה שבזה שבר הכלי בזה לא הוה שינוי וכמו שנתבאר והעירני לזה ההמ"ג, וזה אמת בכוונת רבינו בס"ד:
ולענין לפוטרו מרה"ר דשיטת רבינו דאם אין שינוי לצרורות פטור ברה"ר אף אם בעטה והתיזה צרורות דהוי שינוי, צ"ב אם כאן פטור ברשות הרבים או חייב, כיון דחזינן היכי דההיזק ע"י כחו בין אם אורחיה בין במשונה פטור ברה"ר, תו אף אם תדין כאן שלא לחשבו רק קנסא הואיל ובא ע"י שינוי בגוף זהו להקל עליו וכמו ברגל ושן גופיה שבא ע"י סיבת השינוי תחשבהו לחצי נזק קנסא, אבל לחייבו ברה"ר להחמיר כיון שההיזק בא ע"י כחו ובכחו אף משונה פטור, תו אף אם תחשבהו להיזק כח משונה ג"כ פטור ברה"ר צ"ב כאן, אולם הרב המגיד כתב דבהך בבא חייב ברה"ר ודעתו מכרעת ודוק. וביתר ההלכות בזה הענין בדברי רבינו ביארתי בחידושי בגמרא באורך: