אור שמח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה ה
אין התגלחת מעכב אלא שותה ומטמא לערב כו'.
הנה צריך מובן הלשון מטמא לערב. ונראה דזה גמרא ערוכה (דף י"ז) הכל מודים שאם קידש שער בדם אין לו תקנה כו' למצות גילוח, ופרש"י דלא יהא מצות תגלחת בטהרה לעולם שהרי אינו סותר ואם יטמא תו אינו יכול לגלח פתח אוהל מועד, לכן כתב לערב דננעלו דלתות העזרה, ותו לא יכול לקיים פתח אוהל מועד ולמחר הרי כבר עבר זמן אכילת שלמי נזיר ולא יהיה יכול לשלח תחת הדוד כמצותו לכן שפיר מותר לטמאות לכתחילה ופשוט. ואולי סובר דפשטא דקרא דואחר ישתה הנזיר יין הוא אחר שגילח רק דילפי מגז"ש ופשטיה דקרא מורה על מצוה מן המובחר דצריך להמתין אחר כל המעשים היינו שיגלח פתח אוהל מועד כמצותו, וכיו"ב מצאנו לר"י ור"ל דאמרי אף בזמן שבהמ"ק האיר המזרח מתיר והא דכתיב עד הביאכם למצוה ופירשו רבותינו בתוס' פ"ק דמנחות (דף ה') דרק למצוה מן המובחר ורק לכשננעלו דלתות העזרה דתו אינו יכול לגלח כמצותו מותר לשתות יין וזה יתכן, אבל הא דכתב רבינו ומטמא לערב הוא מוכרח כמו שנתבאר ויעוין בתוי"ט פ"ו מש"כ בזה והוא פשוט מאוד: