אור שמח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה יד
פגעו בו שני נזירים כו'.
דא ברור דנזיר עובר בבל תאחר כדאמרו ריש נדרים ופסקו רבינו לעיל סוף פ"ה, אמנם נ"ל דנזיר עולם אינו עובר בבל תאחר וטעמא דאמרו בירושלמי ריש מסכת רה"ש כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל מהו שיעבור בב"ת א"ל כתיב לא תוכל לשלמו יצא זה שלא ניתן לתשלומין, והפירוש משום דאם עבר היום השמיני בטל המצוה ולא מהני ליה לתשלומין, והא דעל מילה שלא בזמנה דאין זמנה קבוע מה"ת אמאי לא עבר בב"ת כיון דמצוה בכל יומא, צ"ל כיון דהמצוה שיהא נימול ולא ערל ותו כיון שלא נימול איזה זמן, הזמן העבר כבר בטלה מצותו ולא ניתן לתשלומין שהיה כל אותו הזמן ערל ויעוין שו"ת ר"ח אור זרוע סימן י"א בזה, ובזה יפורש דברי הגמ' זבחים (דף צ"א) שכן תדירה במצות דתמיד הוא נימול וכל ימיו הוא במצות מילה שהוא נימול והבן, [הן אמנם דלא מצאנו בל תאחר רק בדבר הנידר ונידב או שקדושה שלהן חלה ע"י דבור כמו תגלחת דנזיר דקדושת שער ע"י דבורו באה, ובכור בעל מום דאם לא שחטו בתוך שנתו ואינו אוכלו עובר בל"ת אף דלא בעי למיעבד מידי רק שחיטה נראה דקאי אליבא מה דקיי"ל דצריך להקדישו דמצוה להקדישו דכתיב תקדיש, ואולי קאי הירושלמי למאן דבעי במילה לשמה ובעי כוונת האדם והוי כבכור דצריך לשוחטו ולזרקו לשמו ודוק], ולפ"ז בנזיר עולם דאין תשלומין להזמן שהי' טמא דאטו לא עלו לו אותן הימים לא עבר בב"ת, ואטו מי נדר שיהא נזיר טהור הוא התנדב עצמו לנזירות עולם בכל אופן. ודוקא היכי דלא עלו לו הימים שהיה בטומאה בזה שייך ב"ת שתובעין ממנו ימים של טהרה, וכן למ"ד דעובר משום ב"ת תגלחת טהרה וקרבנותיו לא שייך זה בנזיר עולם שאינו חייב לגלח רק אם הכביד עליו שערו אבל בלא זה אינו מגלח ואינו מביא קרבנותיו. ולפ"ז א"ש טובא מה שהשמיט רבינו דין הירושלמי בנזיר עולם ונזיר נזירות משום דנזיר עולם כיון דלא עבר בלא תאחר צריך להטמאות. וא"ש נמי הך דחורש תלם אחד דלא חשיב בל תאחר [יעוין טורי אבן] משום דמיירי בנזיר עולם ובל יחל איכא וב"ת ליכא ודוק היטב: