אור שמח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה ג
ואין רקב המת מטמא כו'.
בגמ' אמר עולא אין רקב אלא הבא מבשר גידים ועצמות, ורבינו השמיטו. ונראה משום דאמרו בפרק דם הנדה בשר המת שיבש כו' טהור מלטמא בכזית אבל טמא טומאת רקב וכיון דהבשר יבש איך נעשה העצם רקב, וזאת השמועה מוכיחה דרקב מבשר או עצמות לחודא הוי רקב. ובירושלמי נזיר מוכח דסובר דלר' יוסי בשר שיבש הוי במת לגמרי כבשר נבילה דטומאת רקב ג"כ אין לו יעו"ש. ובכ"ז מוכח מיניה דרקב מעצמות לחוד הוי רקב דאמר דיליף מנבילה גבי בשר דאין טומאת רקב מבשר לר"י דמקיש בשר המת לנבילה יעו"ש, ונתקשיתי מאי פריך בחולין אמילתיה דר"י שם (דף קכ"ה) דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאוהל דהא לא נגע בכוליה נוקמא בבשר המת שיבש דלטעמיה אזיל דרק משום רקב טמא ונגע בכוליה, וצ"ל כיון דיבש כ"כ אינו חבור והנוגע במקצתו אינו כנוגע בכולו דכמאן דמיפרתי דמי, ויעוין גנת ורדים כלל א' סימן ד' ביור"ד ודוק: