אור שמח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה ג
נטמא אחר נזירות בנו כו' אינו סותר אלא עד נזירות בנו.
עיין השגות ובלח"מ. ובירושלמי פ"ב ה"י נולד ביום שמונים כו' ביום תשעים סותר עשרים יום, כפירוש רבינו דמתחיל ומונה של בן ומגלח לנזירות בנו ותו הך תגלחת סותר דבעי שלשים יום לתגלחת השניה, וע"ז אמר השלים נזירות בנו ובא להשלים נזירותו כצ"ל, נטמא תוך עשרה ימים כו' סותר הכל, כגון שנולד הבן ביום תשעים אם כן לתשלום המאה יום חסר עשרה ימים מעיקר נדרו אבל נטמא תוך עשרים יום האחרונים שחסר רק להיות תגלחת טהרה דבעי שיהא שלשים יום ע"ז פליגי אם סתירת תער כסתירת ממש וזהו הסתירה מחמת תער [ויעוין בבלי בנטמא ביום גידול שער ברש"י ותוס' יעו"ש] א"ר בין ב"ח כו' תיפתר שנטמא ביום שראוי להביא קרבן ותחת תיבה (שנולד) צריך להגיה שנטמא וכן לקמן, ופירושו דהוי כאילו נטמא ביום מאה ואחד דהוי יום שהוא ראוי להביא בו קרבן דאמרי רבנן לקמן דסותר שלשים יום בפ"ג. הגע עצמך שנטמא בלילה הרי אינו ראוי כו' ראוי הוא לילה הוא שגרם הגע עצמך הרי שנטמא בשבת כו' שבת הוא שגרמה כו' כצ"ל, ופירושו דאע"ג דיום מאה ואחד הוא בשבת ובו נטמא או שנטמא בלילה בכ"ז כיון דמצד הנזירות הוא ראוי יום זה להביא קרבן אינו סותר הכל ורק שלשים יום סותר, כן הכא כיון שמצד נדרו שנדר הריני נזיר מאה יום הוא ראוי להביא קרבן אחר שמנה עשרה ימים בתר נזירות בנו רק שתגלחת של הבן סותר ובעי לגדל שערו א"כ כל העשרים יום האחרונים הוי כנטמאה במאה ואחד יום שהוא ראוי מצד נזירותו להביא קרבן רק דבר אחר גורם כמו לילה ושבת ופשוט, ומוכח מירושלמי דנטמא בימי ההשלמה סותר כל נזירות שלו אף מה שמנה קודם נזירת בנו וכהראב"ד ודוק: