אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה ח
וכן אם נדרה שלא ליהנות לבריות אעפ"י שאין הבעל בכלל כו'.
דע דבנתגרשה אח"ז אם נאסרה בהבעל אמר רב נחמן תמן לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא וה"ק נתגרשה יכולה להנות בלקט כו'. ובירושלמי אמר דנודר מיורדי הים לאחר שלשים יום ואחד היה בעת נדרו מיורדי הים ולאח"ז קודם שלשים יום נעשה מיושבי יבשה בפלוגתא דר"י ורע"ק אם בתר שעת הנדר או שעת האיסור אזלינן ופשטא דמילתא דדוקא אם התחלת האיסור הוא לאחר שלשים יום ובעת חלות האיסור הוא נעשה מיושבי יבשה דאינו בכלל האיסור, אבל אם נדר תיכף מיורדי הים שהותחל חלות האיסור תיכף ולבסוף שלשים יום נעשה מיושבי יבשה פשיטא דהוא בכלל האיסור. וכיון שכן הך דאמר נתגרשה יכולה להנות בלקט שכחה ופאה דבעת החלות האיסור והנדר שהחלות בא בשעת הנדר ודאי דאם נעשה אח"ז שינוי שאינו כעת בודד רק בכלל בריות מכל מקום כיון שלא היה בעת חלות הנדר ושעת הנדר ודאי שריא ליהנות ממנו, דוגמא שביארנו להיפוך לאיסור דנשאר באיסורו וא"כ הגמ' דילן כמאן אתיא וצ"ע, ועיין דברי רבינו נסים בזה:
ונראה דהיכי דאומר לסימן שנודר מיורדי הים אטו שאני בין יורדי הים ליושבי יבשה דרק סימן הוא שנדר מן אנשים אשר המה יורדי הים, לכן אמר הירושלמי דאם נתהווה שינוי בהם לא נפקי מכפי מה שהיה בעת הנדר וחלות הנדר. אבל כאן הפירוש דבעל לאו בכלל בריות אינו משום דשם אחר עליו רק שהיא לא אסרה על עצמה רק הנייה שמהנין אותה והוא של בריות אבל בעל כיון שהיא עושה לו מלאכתו ואף באומרת א"נ וא"ע ג"כ עושית לו דברים של חיבה וזקוקה לו לעונה, נמצא דכי יהיב לה בעל מה דמשועבד לה משל עצמה קא אכלה ולאו משל בריות, וראיה מדתני נתגרשה ולא תני מת משום דיורשים משועבדים לה ולאו משלהן קא אכלה הוית כנהנית משל עצמה, ותו כי נתגרשה ואינו משועבד לה ומדיליה נהנית א"כ אסורה היא להנות רק שקודם היה משועבד לה ולאו הנייה כזו אסרה על עצמה דמשל עצמה נהנית ולא מקרי משל בריות, וא"כ גם מקודם היתה אסורה להנות משלו רק שתמיד הוי משלה דעולה עמו ואינה יורדת עמו ומקרי הנאה משלה, וכן כי פריך מנטולה אני מן היהודים ג"כ בבעל דמשועבד לה א"כ לאו ממנו קא נהנית רק הנאת עצמה הוא דהא משעבדא לה בעל ומקרי הניית עצמה. ואולי מזה אין ראיה דלעולם מת נמי אסורה בשל יורשין רק דמשום דלאחר מיתה דבידי שמים ואימור דבחיי בעל תמות ולא אתיא לכלל ענוי נפש בלא מה דיכולה להנות בלקט שו"פ לא הוי מצי מיפר רק משום דאם נתגרשה אסורה להנות וזה תליא בדעתו של בעל דמצי מגרש לה ולכן הוי מצי בעל להפר כמוש"כ הר"ן (דף פ') סד"ה ור' יוסי סבר אפשר כו' רק משום דיכולה להנות בלקט שו"פ לא מצי להפר כמוש"כ בפירוש הרא"ש ודוק. ופירוש המפרש מחוור דהכי מותיב רבא דאם נאמר דבעל לאו בכלל בריות ואמאי יכול להפר על כרחך משום דהוי ענוי נפש דהנשואין גופיה הנאה הוא ותיאסר להנשא לבעל והויא כאומרת הריני אסורה בתשמיש לאחר שיגרשני א"כ בהאי גוונא מצי מיפר גם לאחריני שתנשא לאחרים ואף בנודרת לאחר שתתגרש לר"ע יעוין לקמן פ"ט כיון שנדרי עינוי נפש הוי תשמיש ולמה תהי' נטולה מן היהודים, אבל אם תאמר דתשמיש לאו ענוי נפש רק דברים שבינו לבינה וכיון דכל זמן שהיא עמו לא מתסרא בתשמיש שלו אף שתיאסר לכשיגרשנה לחזור ולהנשא אליו לא מצי כעת להפר דלאו דברים שבינו לבינה הויא ואמאי יפר חלקו ותהא משמשתו לכשיחזירנה ג"כ כמו דאמר ריש פרקא הא לא הוי בינו לבינה כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה [ויעוין תשובות רעק"א סימן רכ"ד אות ו'] ועל כרחין דבעל בכלל בריות ותשמיש אינו רק דברים שבינו לבינה ודוק: