אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה יא
האומר לחבירו קונם לביתך אני נכנס כו' או מכרן לאחר הר"ז מותר.
הריב"ש בסימן שנ"ו האריך בדברי טעם דאם חזר וקנאו אסור ולא אמרינן דהוי כמו פנים חדשות. אולם בזה צריך עיונא דהאומר לחבירו קונם שאתה נכנס לביתי, דגם בזה הדין דאם מכרן לאחר מותר כמוש"פ רבינו בפ"ה ה"ה, איך הדין בחזר וקנאו אם אסור חבירו לכנוס לתוכו, וטעמא משום דתמן דאדם אוסר נכסי חבירו על עצמו ומכש"כ דבר שלב"ל לכן כי קנה אותו שוב אסור המדיר את עצמו דהיינו ביתו, אבל כאן שהבעלים אסר על חבירו ואין אדם אוסר דבר שלב"ל על חבירו כמו שאינו אוסר פירות חבירו על חבירו כמפורש נדרים (דף פ"ה), א"כ כיון שנפקע האיסור במכירה תו כי הדר זבין הוי דבר שלב"ל המכירה השניה ולא מצי לאסור על חבריה. אך נראה לדעתי לפשוט מהך דאמר ר' אילא (בדף פ"ו) אילו אומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש מי לא קדשה. וטעמא משום דהשתא בידו להקדישה הקדש זו כן הכא ג"כ בידו לאוסרה על חבירו בעוד ברשותו לעולם כגון אם יאמר בית זה וכיו"ב שאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, ותו לכן מצי אסר אפילו באומר בית זו שאני מוכר לך לכשאקחנה תיאסר עליך ג"כ אסור בה. ועיין במש"כ הר"ן פ"ב גבי בעיא דהמקדש אשה כו' לכשאגרשך יעו"ש. ואפ"ה אם מדיר חבריה מבית זו לכשאקחנה לא נאסר אע"ג דמצי מדירו מהנאתו ובזה יהא אסור אפילו מנכסים שיקנה אח"כ כמוש"כ הר"ן גבי שאני נהנה לישראל לוקח בפחות כו'. שאני תמן דיהיה איסור נתפס עליו לא על החפץ אע"ג שכשאומר לכשאקחנה ותהיה ביתי ג"כ לא תיאסר רק כשהיא ברשותו נפ"מ טובא אם מכרה באופן דהוי זבינא דרמי על אפיה דמצד הנאה שלו היה מותר בה ומצד שנתפס איסור על החפץ אסור גם במכרה לו וכאומר ככרי זה עליך כו' כדפשיט הגמ' (דף ל"ה) ועוד נפ"מ, משא"כ כאן הלא בידו לאסור החפץ גם לכשיצא מרשותו וזה פשוט וא"צ לפנים:
והנה באוסר דבר שלב"ל על חבירו עם דבר שבא לעולם ביחד אפשר דחייל וכמוש"כ הקדמונים במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם דחייל המקח. וכזה מצאנו לירושלמי פרק הכותב ה"א כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מכאן כו' מזכותו למד את חיובו. רלב"ח בעא כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך העתידין ליפול לך לאחר מכאן כו' ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם. הרי מפורש דבמסלק מנכסים שיפלו לה לבד לא מהני ובמסלק גם מנכסים שנפלו מהני, וכן מפורש בנזיר פ"ב ה"ה גבי לגלח נזיר שעתיד ליזור יעו"ש. וא"כ ניחא מה שתמה המחנ"א סימן כ"ג בהא שפירשו האחרונים גבי נכסי חולה אסורים כו' אם נכסי המבקר אסורים על החולה במקום שנוטלין שכר אסור לישב אצלו, וטעמו דהוי כאילו בא השכר לידו ומחזירו נמצא דמתהני מנכסיו, והא הנכסים הבאים אח"כ הוי דבר שלב"ל ואינו אוסר על חבירו, וכן תמה בחידושי רעק"א על הטור סימן רכ"א יעו"ש, ולפ"ז ניחא שפיר דלאסור ביחד מצי לאסור ודוק:
אולם בל"ז מסתפקנא כיון דבידו להרויח מעות רק שאינו מסויים שחפץ זה אינו בידו וכן מעות אלו אבל דא קים לן דבידו להרויח א"כ אף אם באו הנכסים אחר כך אסור לו ליתן בחנם להמודר, דעל זה היה מצי לאסור דהוה בידו והוי דבר שבא לעולם, רק אם לוקחן ממנו בדמים הלא אם תאסור אותו ע"כ לאמר דנאסרו החפצים עליו במסויים שמה שלובש הבגד שקנה ממנו הוא נהנה מנכסיו, ע"ז אשיבך דהוי דשלב"ל ואם תאמר דהוי בידו ע"ז אשיבך דבידו לא הוי רק להשיג השווי או בחפץ זה או בחפץ אחר וכיו"ב א"כ מהשווי אינו נהנה שהשווי כבר בא לידו, וזה סברא דקה וצריכה בדיקה דזה ודאי דנדר חל על הנאת דבר שאינו מסויים וכמו אוסר הנאתו על פלוני שזה אינו דבר מסויים וצ"ע טובא ודוק: