אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה ב
נדר או נשבע שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע כו' מתו או שעשה האב תשובה ה"ז מותר שזה כו'.
ובירושלמי איתא ר"א בשם ר' ליעזר מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאיני נהנה לפלוני כ"ז שהוא לבוש שחורים לבוש לבנים מותר ר"ז כו' אף הוא אינו צריך היתר חכם, והביאוהו הקדמונים. ובפרק ב"ש בנזיר ה"ג על משנה דמי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ונמצא שנגנבה קאמר בירושלמי אלא כי אנן קיימין באומר הריני נזיר על בהמה זו שיש לי בתוך הבית והלך ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמה נזר ה"ז נזיר, וכאן לא שייך דהוי כאומר הריני נזיר כל זמן שיש לי בהמה זו משום דבנזירות כי אמר הריני נזיר לשעה הוי נזיר לשלשים יום וכיון דכל זמן שבהמה זו בביתו נזר הוי נזיר לשלשים יום ודוקא בנדרים דנדר איכא לזמן והוי כמגביל זמן כל זמן שאביה רע או כ"ז שהכלב בתוכו ופשוט. וכן כתבו רבוותא בתוס' נזיר (דף כ"ב) בד"ה ת"ש כיוצא בו גבי אם אמרה הריני כמותך ובא בעלה של ראשונה והפר לה עיי"ש היטב אבל אם נגנבה עד שלא נזר אין זה נזיר, וקאמר בירושלמי ר"י שאל החזירוה גנבים בלילה למפרע חזר עליו נזירותו או מכאן ולבא, וזה פלא דרבינו המל"מ האריך דכל מקום שנדר ניתר מכח פתח או מכח אומדנא דמוכח כיון שנתבטל הנדר אף שאח"כ נתבטל האומדנא לא חזר האיסור, ואילו כאן דאמר בהדיא הריני נזיר על בהמה זו שיש לי בתוך הבית ואומדן דעתא דבלא בהמה זו לא נדר בנזירות כלל נימא כשתחזיר הבהמה חזרה הנזירות למפרע וצ"ע. אולם א"ש דבאמת כל זמן הנזירות שאסור ביין ותגלחת וטומאה אין לו נפ"מ אם יש כאן בהמה בביתו או לא רק שאחר התגלחו על נזרו לסוף שלשים יום יצטרך לבהמה וכיון שאין לו בהמה בביתו ודאי אדעתא דא לא נדר אבל כיון שהחזירוה גנבים תו אפשר כיון דעל סוף הנזירות אית ליה בהמה מאי נפ"מ לכן חלה הנזירות למפרע, אבל כאן הרי נפ"מ בעת שעשה תשובה ניחא ליה לישא פלונית וכיו"ב אפשר כיון דבטלה הנדר נבטל לגמרי וכ"ש בנדר שניתר ע"י פתח דנתבטל לגמרי, וזה נכון:
ואפשר דכוונת ירושלמי דהחזירוה גנבים בלילה היינו קודם שנודע לו שהבהמה זו נגנבה כבר החזירוה גנבים ובשעת הנדר לא היה בהמה זו בביתו ואיהו סבר שבהמה זו בביתו אין זה נזירות בטעות שכוונת דבריו שאם ימצא בהמה זו יהא נזיר אבל אם נודע לו שהבהמה גנובה ומתבטל הנזירות תו אף אם יחזירוהו הגנבים ג"כ אינו נזיר. וקרוב לזה תמצא לרבוותא בתוספות פרק המדיר (דף ע"ד) בשמועה דהמקדש ע"מ שאין עליה נדרים ונודע לו שיש עליה נדרים והלכה אצל חכם והתיר לה דלא חלו הקדושין עיי"ש. ואולי הא דבעי בירושלמי או מכאן ולבא הוא דוקא אם החזירוה גנבים ביום הראשון שנדר דאם חלה מכאן ולהבא הנזירות ג"כ לא נמשך איסורו יום אחד יותר מימי הנזירות אבל כי החזירוה ביום השני אפשר דאין סברא דמכאן ולהבא יחול הנזירות, דא"כ יתמשך האיסור של נזירותו ביום שלשים ואחד ועל דעת זה לא נזר, רק ביום הראשון בעי אם למפרע או מכאן ולהבא והיינו דחלה עליו הנזירות מעת החזרה או משעת הנדר. יהי' איך שיהי'. הסברא הראשונה שכתבנו לחלק משום דהבהמה הוא על סוף נזירות ומאי נפ"מ אם לא היתה הבהמה בתוך ביתו בעת הנדר הוא הנכון ואמת לדינא בענינים שכי"ב. וכ"נ בקטנה יתומה בחיי האב אם יאמר קונם שאיני נושא אותה מפני שאביה רע וחזר בתשובה וחזר לסורו טרם שנתגדלה בזה ודאי אסור ודוק: