אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה טז
ואסור לראובן להשאיל כו'.
בגמרא בשלמא לא ילונו דקא מהני ליה אלא לא ילוה הימנו מאי קא מהני ליה ובשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו דקא מתהני מניה אלא לא ישאל הימנו מאי קא מתהני מיניה, עיין מה שפירשו רבוותא קדמאי. ולדידי נראה דזה פשוט דהלואה מ"ע מן התורה אם כסף תלוה חובה אבל שאלה לא מצאנו שיהא מצוה ודיקא נמי דהר"ן בתשובה כתב דהמשאיל ספר המשאיל מצוה קא עביד, וא"כ מתהני מפרוטה דר"י תו לא הוי כל הנאה שלו. יעוין ש"ך סימן ע"ב ס"ק כ"ט, וא"כ דכל שאלה הוי מ"ע ודאי איך יתחייב שואל באונסין, וא"כ נראה דלמאן דאסר לעיל (דף ל"ג) להחזיר מודר למדיר אבידתו משום דקא מתהני מיניה פרוטה דרב יוסף א"כ ה"ה גבי הלואה שמלוה למדיר בעת הלואה דמצוה קא עביד פטור מלמיתב פרוטה לעניא ולכן אסור ללוות הימנו, וזהו שאמר דלמאן דשרי לעיל (דף ל"ג) להחזיר אבידתו אף בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר, א"כ קשה הכא אמאי לא ילוה הימנו מדיר ממודר, ולמאן דאסר תמן להחזיר אבידתו למדיר א"כ כאן ניחא הך דלא ילוה הימנו אלא לא ישאל הימנו מאי קא מתהני ליה דבעידן שאלה לא מיפטר מפרוטה דעניא, ונכון: