אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ה
ולאחר שנים אמר כו' כיום שמת בו אביו וכו'.
שם בסוגיא כיום שמת בו גדליה והוא שנדור ובא מאותו היום, והנה הרב מחנה אפרים סימן י' הקשה על מה שפירשו תוס' שבועות (דף כ' ע"ב) דהא דאמר בגמרא סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי כו' והאי לאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר נמי חייל איסור בל יחל היינו דאי הוה דאורייתא אע"ג דחייל עליה נדר מ"מ כי מתפיס ביה מתפיס בדבר האסור מקריא יעו"ש. והקשה מנותר של עולה דאמרינן דאסור דהוי מתפיס בדבר הנדור ומהך דבכור שסובר שדבר הנדור הוי אי מצוה להקדישו ואי מתפיס ביה חייל נדרא. ובמכ"ת נעלם ממנו שכבר עמדו רבותינו בעלי התוס' בנדרים על הך דנותר של עולה, וכתבו שם א"נ שאני הכא דדבר האסור דהשתא לא חייל כ"א מכח קדושת הנדור דמעיקרא. ולפי תירוץ שני ניחא ההיא דשבועות פ"ג עכ"ל וכוונו בזה לתרץ קושיית המחנה אפרים. וקושייתו מבכור לק"מ דהתם הוא הנדר שיהא קדוש בבכור אותו קדושה שקדוש בלידתו. ומלבד כ"ז לק"מ דיום גדליה אם הוי אסור דאורייתא תו כי מתפיס ביה הוי מתפיס בדבר האסור דאיסור שבו הוא לכל העולם, והאיסור הנדור שבו אינו רק להאיש הזה לכן כי מתפיס ביה במידי דאיסורו לכל העולם מתפיס משא"כ בנותר של עולה ובכור, וזה פשוט. ויצא לנו מזה אם נדר מיוהכ"פ והתפיס בו מתפיס בדבר האסור הוי ולא חל נדרא. ועיין מש"כ עוד בזה חידושי למסכת שבועות יעו"ש: