אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ח
האומר הרי הפירות כו' חרם כו' ואם סתם אסור.
נקט לשון המשנה בפרק השותפין. ומוכח שם דלר' יהודא בין בגליל בין ביהודא אסור דאמר אין אנשי גליל צריכין לכתוב. וכשיטתו בפרק ואלו מותרין.
אמנם על לשון רבינו דכתב הרי הפירות כו' חרם בזה הלשון ובבשר מליח ויין נסך ומעשר ותרומה העתיק לשון המשנה דסתם נדרים להחמיר דכתוב בכ"ף כבשר מליח כמעשר כיין נסך ובחרם העתיק לשון המשנה דהשותפין ולא כתב כחרם בכ"ף כמו שכתוב במשנה דסתם נדרים בואלו מותרין חושש אני שבמכוון כתב זה משום דחייש למה שתלה הירושלמי דאם סתם חרמים לכהנים אז גם בנדרים מותר. ורבינו פסק כן דסתם חרמים לכהנים לכן מחלק רבינו דזה רק באומר כחרם שמכוין שיהי' דבר זה עליו באיסור כמו דברים הנחרמים סתם ואלו דברים סתמן לכהנים לכן מכוין בנדרו שיהא כחרם כהנים, אבל באומר לשון המשנה בהשותפין הרי זה חרם בלא כ"ף אין במשמע דבריו שיהא כמו שמקדיש סתם חרם שהוא לכהן. שכאן אוסר רק על עצמו או על חבירו לבד ומכוין לאיסור כחרמי גבוה. לא כן באומר הרי עלי כחרם אז מתפיס בדין הנחרמים סתם שהמה לכהנים. ודו"ק. ואם הי' במכוון מרבינו הוא נאות מאד. ועיין לחם משנה בזה.