אור שמח על משנה תורה, הלכות מקואות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה ד
הלוקח כלי גדול כו' סתמו בסיד או בגיפסיס כו'.
הנה רבוותא חולקים על רבינו ומפרשי דבנקב לחוד נפקא מתורת כלי ואם סתמו בבנין לא הוי סתימה ואינה חשובה כלי לפסול המקוה ואם סתמו בסיד ובגיפסיס הוי סתימה מעליא ופוסלת המקוה, ומפרשי דסיד עם גיפסיס בעי. ובפ"ה דפרה שתי אבנים כו' וכן שוקת שנחלקה כו' עשאן בסיד או בגיפסיס והן יכולין להינטל כאחת, ועיין השגות בפ"ט מהלכות פרה דמפרש ששוקת שנחלקה בחיבור סיד או גיפסיס נעשית כלי כש"כ דלענין סתימה לענין לפסול המקוה נעשית בסיד או גיפסיס. ומרן המחבר בסימן ר"א סעיף מ' כתב אבל אם עירב סיד או גיפסיס וסתמו חשוב סתימה וזה לקוח מפירוש הר"ש והוא לטעמיה בפרה מפרש דישאר המים מקודשין דהם אינם יוצאים מתורת כלי רק המים שע"ג סדק אינו מקודש לכן כי סתם נחשבין המים שביניהם כצבורין בתוכן, אבל לעשות משאינה כלי לכלי צריך סתימה בסיד וגיפסיס. אבל לדעת ראב"ד בהשגות שם מוכרח דלעשות כלי מהני סיד או גיפסיס כל חד לחודא. וראה מש"כ בזה הנוב"י בסימן קמ"ב יעו"ש שדבריו מהופכים: