אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה ג
ויש לאדם לקבוע מע"ש ופדהו ועושהו מעשר ראשון כו' או תרומ"ע כו'.
בטבול לתרומה הוא שעדיין לא נטלה ממנו מעשר ראשון או תרומה גדולה ג"כ דאל"כ הוי חולין מתוקנים, ורבינו אזיל לטעמיה דגריס לעיל פרק ה' מתרומות הי"ג במשנה אין תורמין כו' ממעשר שני והקדש שלא נפדו אבל שנפדו תורמין מהם אם הקדים מע"ש לתרומה גדולה בכרי ולמעשר אף בשבלים ויעו"ש בהשגות. אך יש להעיר דמע"ש הא קיי"ל דאין משלם כפל עליו משום דממון גבוה הוי וכמו שכתב רבינו בפ"ג הכ"ו ממע"ש, א"כ הפודה אחר מירוח הוי כמו לקוח ולקוח אחר מירוח מיפטר מן התורה ואיך עושה אותו תרומע"ש על מקום אחר הלא מפריש מן הפטור על החיוב. אולם ז"א דבהקדש בעי בירושלמי פרק מרובה הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבל למעשרות דפשיט דהפודה אינו כלקוח יעו"ש היטב, ולפום מה דפסק רבינו שם לענין ד' וה' דהקדש כמוכר נראה דהוי כמתנה ולטבול למעשר מתנה אינה קובעת וכמוש"כ לעיל פ"ה ה"ו אבל לגבי ד' וה' הוי כמתנה וחייב. אולם במעשר דמצוה על הבעלים לפדותו ואומרים לו פדה ראשון לא הוי כלקוח ויעויין ירושלמי ריש מעשרות בזה, ובפרט פדיון מע"ש דרחמנא אוקמיה ברשותו וכמו דאמר במרובה (דף ס"ט) דקריא רחמנא ממעשרו דלא דמי להקדש דבמקדיש תלוי ולא במתכפר לענין אוספי חומש אבל מע"ש רק הבעלים מוסיף חומש ושוויא רחמנא בעלים אע"ג דממון גבוה הוי לכן מיקרי תבואת זרעך לענין לקוח וברור: