אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה ו
ומפני מה הגידולין אסורים מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבה.
עיין בהלכות מאכלות אסורות פ"י שבטבל טבול למעשר שני או עני לא הוי במיתה יעו"ש, ולכן גם הטבל שזרע חולין אף באין זרעו כלה, גדולה מזו במע"ש קודם שנכנס לירושלים כתב בפ"ו ממע"ש דזרען חולין יעו"ש ובטבל איכא תרי טעמי חדא מפני כהיתרו כך איסורו ובטבול לתרומע"ש וכש"כ למע"ש ועני לא שייך זה רק טעמא דיש לו מתירין כמוש"כ תוס' בעו"ג (דף ע"ג) וזה לא נזכר בגמרא גבי גדולי טבל ודוק, ועיין מש"כ לעיל:
ואסור לשלח את הטבל ואפילו חבר לחבר כו'.
ירושלמי פ"ב ה"א, אר"ז מדברי שניהם אפילו חבר ששלח לחבר צריך לעשר, פירוש ששלח לחבר ללקט עשרים תאנים משלו צריך לעשר המלקט כו', מ"ד שלא נחשדו חברים כו' וזה חבר [פירוש המלקט] צריך הוא לעשר ומ"ד מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים וזה חבר הוא, [הואיל והמלקט חבר הוא אין החבר השולח אותו ללקט חושש שמא לא יעשר לכן המלקט] צריך הוא לעשר, ר' יונה בעי הכא את עביד ליה חבר דאמרת לא יאכל עד שיעשר והכא את עביד ליה עם הארץ דקא אמרת דשלא להאכיל לעמי הארץ טבלים מעשר המשלחו שלא מן המוקף [וכן פריך בבלי בעירובין] אר"י כאן וכאן ע"ה הוא אלא בשביל אחד שהוא מתקן הוא נקרא חבר בתמיה דכי מה ששומע לנו כאן הדין אם יאכל קודם שיעשר או לא אטו משום זה הוי חבר כ"ז שלא קיבל עליו חבירות, ואין זה ענין להך דדמאי ולקמן פ"ה ה"א, דשם הגירסא ששילח וזה בשולח פירות וכאן הגירסא ששלח ששלחו ללקט מן התאינה, וקרוב לזה פירש מהרא"פ ודוק: