אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ד
הכניסן לבית קודם שתגמר מלאכתן כו'.
הנה פליגי ר' אליעזר ורבנן בתרומה אם קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכן פליגי ר"מ וחכמים במקח בדבר שלא נגמר מלאכתו בתוספתא פ"ב ומפרשא שם בתרווייהו דבכלכלה של תאנים כו"ע מודו דקובע היינו שבדעתו ללקט כל הכלכלה אף שלא לקט כל צרכו ג"כ תרומה קובעת וכן מקח, ובשיבלין לעשות מהן דגן וכן ענבים לעשות יין שיהיו דגן ותירוש ויצהר הנאמרים בפירוש בתורה ראשית דגנך תירושך ויצהרך כו"ע מודו דאינו קובע, רק בתאנים לעשות קציעות בתמרים ועתיד לדושן שזה בא במחשבה לכן פליגי אם תרומה או מקח קובעת יעו"ש, ולכן בפרק ג' המעביר תאנים בחצירו לקצות דבניו ובני ביתו אוכלים ובעי הוא עצמו מהו שיאכל ואמר רב אמר הוא אסור לאכול וקאמר רב כר"מ דסובר דמקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו, ופריך אין כר"מ אפילו בניו ובנותיו יהיו אסורים ומשני דרב כרבי דאין אוכלין על המוקצה אלא על מקומו. ובפ"ה דמעשרות ה"א על משנה דלקט לשלח לחבירו פטור רב אמר הוא אסור לאכול ר"ש כו' מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שומירה כר"מ, פירוש דחצר קובע אעפ"י שלא נגמר מלאכתו וכר"מ דמקח קובע אף דבר שלא נגמר מלאכתו כן חצר קובע בכה"ג, ובפ"ד ה"ב על משנה דהנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלח אמר לית הדא פליגא על רב דרב אמר הוא אסור לוכל פתר לה בעושה מעטן בשדה, פירוש דפליגא על רב דאמר בפרק ה' דחצר קובע אף בדבר שלא נגמר מלאכתו וא"כ כאן החצר קובע אעפ"י שהוא במעטן ומשני דהמעטן בשדה וז"ב. אך א"כ דהוי דבר שלא נגמר מלאכתו אמאי אם מלח ונתן לפניו חייב הלא אין מלח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו, וצ"ל דמלח וצירוף קובע אף בדבר שלא נגמר מלאכתו וכן אמר בירושלמי וקשיא אם מלח טובל ל"ל צירוף ואם צירוף טובל ל"ל מלח אלא ע"י זה וזה. אולם צ"ל הא דפריך על רב הלא משנתינו היא דחצר אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו כמו דתנן המעביר תאנים בחצירו לקצות בניו אוכלים, וצ"ל דשם בדרך העברה בעלמא משא"כ כשהכניסן לחצר להיות שם לכן פריך מהך דמעטן ודוק: