אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה יג
אין לוקחין פירות שביעית בכסף מעשר לפי שהוא חייב לבער כו'.
הנה בבלי זבחים (דף ע"ה) מייתי תנא שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה מפני שממעטין באכילתה ושקיל וטרי אם ר' שמעון דסבר מביאין קדשים לבית הפסול פליג עליה או לא והיא תוספתא ערוכה בשביעית פ"ו [ושם איתא ר"ש מתיר ולפני הגמרא שלנו לא היה הגירסא כן] ורבינו השמיטה ובעי טעמא. והנה כבר נתעוררו התוס' שם דא"כ יהא אסור לחמץ תרומה קודם הפסח שכן ממעט באכילתה שצריך לבער קודם הפסח, וכן יהא קשה על מע"ש שלא יקח עיסה של מעשר לחמצה קודם הפסח ועיין מה שתירצו שם. ולדעתי נראה גדר נכון בזה דאימת אמרו חכמים אין מביאין קדשים לבית הפסול דוקא במקום שקונה או מערב ענין שלא יכול להיות בהנך קדשים וכמו קדשים בקדשים נאכלין ביום אחד עם נאכלין לשני ימים וכיו"ב שמזה הקרבן לא מצי להיות זה הקרבן כמו משלמים אשם שמותר שלמים לשלמים, וכן ליקח תרומה בכסף מעשר שמעשר אינו חייב בתרומה ותרומה לא יוכל להיות מעשר, אבל לחמץ תרומה ומע"ש שאם היה עיסה חמוצה שלא הפריש עדיין תרומה ומעשר ממנה הלא צריך להפריש מן העיסה החמוצה תרומה ומע"ש, וכיון דחיוב התרומה ומע"ש בא בעודנה עיסה חמוצה לכן הוה"ד לא גזרו חכמים ומצי לחמץ עיסה של מע"ש ותרומה קודם הפסח, ולכן אין לוקחין שביעית בכסף מעשר מפני שפירות שביעית לא מצאנו בהן מעשר וכן תרומה לכן אין לוקחין וזה נכון. אמנם לפ"ז יתכן דתרומה לוקחין בדמי שביעית דהגם דלא מצאנו שפירות שביעית יהיו תרומה אבל מצאנו עיסת שביעית חייבת בחלה [סוף פ"ק דבכורות] וחלה מצטרפת לתרומה להתחייב משום זרות ולכל מילי משום דתרומה מקריא [ערלה פ"ב] א"כ מצאנו שיהא קדוש בקדושת חלה בעיסת שביעית א"כ כמו שלוקחין חלה בדמי שביעית כן לוקחין תרומה דחדא קדושה ושוים לכל מילי בקדושתן ואיך יגזרו חכמים על תרומה. וצ"ל דהברייתא אזלא כפי מה דסברי תנאי ואמוראי טובא דחלה בזה"ז דרבנן ותרומה דבר תורה כדאמר פ"ב דכתובות ובכ"מ, אבל לשיטת רבינו דסבר דתרומה בזה"ז דרבנן כמו חלה דגם בתרומה בעי ביאת כולכם כמוש"כ סוף פ"א מתרומות א"כ כמו דלא גזרו בחלה כן לא גזרו בתרומה ודוק:
אמנם נראה בפשוט יותר, דעל משנה דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני איתא בירושלמי תנא שלא יבואו לידי פסול א"ר יונה שיפסול בטבו"י לאוכלו אי אתה יכול כו' לפדותו אין אתה יכול שהוא טהור ד"ת כו' ועיין שנות אליהו, ומוכח דאם הוי יכול לפדות כסף מעשר מקדושתו לא הוי חייש דאם יטמא בטבו"י יפדנו, א"כ צ"ע אמאי אין לוקחין בדמי שביעית תרומה הא לכשיגיע הביעור יפדנו ויתפוס קדושת שביעית על מילי אוחרי דשביעית אחרון אחרון נתפס וגם משום שביעית שמא יטמא בטבו"י ג"כ יפדנו, וגדולה מזו כתב רבינו בשם הירושלמי דלבשל מעט מעט ירק שביעית בשמן תרומה ולאכלו מיד מותר דיאכלנו קודם הביעור דלא גזרינן וצ"ע. לכן מפרש רבינו דברייתא דא סברא כהך ברייתא דסברה בסוכה (דף מ"א) גבי מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק כו' [אשר באמת הובאה שם בתוספתא לפנינו באותו פרק] דרק דרך מקח מתחלל לא דרך חילול וא"כ כשיגיע הביעור אין בידו להפקיע ממנו קדושת שביעית דתלוי אם אחר יקחנה מידו לכן אין לוקחין תרומה בדמי שביעית, אבל רבינו פסק כר' יוחנן וכאידך ברייתא אחד שביעית מתחללין כו' דפירי שני דדמי לקודש נפדה דרך פדיה שמניח מעות ומחלל בעצמו א"כ כשיגיע הביעור או כשיפסול בטבו"י יפדנו, וכמו דאמר בירושלמי לפדותו אי אתה יכול דמפורש דאם הוי יכול לפדותו לא הוי חייש שמא יביאו לידי פסול וה"נ מצי לפדותו כמו שפסק רבינו פ"ו דשביעית, ולכן שפיר לוקחין תרומה בדמי שביעית אבל בכסף מעשר אין לוקחין שביעית עצמה דפירי עצמה של שביעית לעולם אסור ואין לה פדיון וזה נכון: