אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה ב
זה חומר בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר כו'.
כוון רבינו בזה הלשון לדברי הגמ' בזבחים (דף מ"ט) כלום מצאנו טפל חמור על העיקר א"ל והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכ"מ אינו נפדה דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה נטמא אין לא נטמא לא וכגירסת תוס', ומש"כ ואם נטמא בולד הטומאה כו' ויאכלו בירושלים למד מירושלמי מע"ש פ"ג ה"ה, ר' יונה בעי אף ללוקח כן, ונראה להגיה אף ללקוח כן, ופירושו דבמשנה דלקמן איתא תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור ברחוק מקום וא"כ אם נטמא אח"כ מי מחלקינן דבולד הטומאה לא נאכל בחוץ רק בירושלים דמה"ת טהור ואין לו פדייה ובאב הטומאה יפדה ויאכל בחוץ, ולב"ש אף באב הטומאה לא נאכל בחוץ דיאמרו ראינו לקוח בכ"מ שנאכל בחוץ וע"ז אמר ר' מנא הואיל ומחיצות תופסות והלקוח תופס [דלקוח אין לו פדיון כאילו נכנס לירושלים] כשם שנאמר במחיצה כך נאמר בלקוח היינו ההבדל בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה, וז"ב, ועיין בתוס' פסחים (דף ל"ח) ובזבחים (דף מ"ט) ודוק: