אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה יד
עיסה של מע"ש שאפאה והשביחה כו'.
שיטת רבינו כדברי ר' יוסי בתוספתא סוף פ"ק, זה הכלל כל המותיר במדת שבחו ניכר השבח לפי חשבון לא הותיר במדת שבחו ניכר השבח לשני ובעי שיהי' שניהם ניכר שבחו והותיר במדת שבחו, וז"ל בפהמ"ש ואמרו כל ששבחו ניכר הוא שיוסיף אותו הדבר שהשביח במשקל המעשר וכמותו [כר' יוחנן] לא שיראה שם החולין באיכות המעשר בלבד עכ"ל, ודייק לשון בלבד שבאמת צריך שיהי' שניהם הן בכמות יהא נראה וזה הותיר במדה דאמר ר"י, וגם שיהא מורגש טעמו באיכותו כמו טעם דבש ותבלין וכיו"ב, וזה שאמר בירושלמי מתני' פליגי על ר' יוחנן עיסה של מע"ש שאפאה פת השבח לשני, וסתם עיסה הלא תפחה באפייה וניכר מדת שבחו פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר שבעינן שיהיו שניהן הן מורגש בטעם ובאפיה אינו מורגש הדבר המעורב בטעמו וגם יהא הותיר במדה, ולפלא שלא נזכר בירושלמי דברי ר"י ודוק:
והנה בירושלמי הגירסא מחוור כמו שהוא לפנינו, ז"ל מתניתא פליגא על רשב"ל תבשיל של מע"ש שתבלו בתבלין של חולין השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר, והדתני תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מע"ש לא יצא מע"ש מידי פדיונו ופירושו שהמעשר הוא התבלין נפדה כשיעור שבח שהשביח התבשיל, ע"ד דריו"ח והיא שיהא שם הותיר מידה ע"ד דר"ל כו' שבחו ניכר, פירוש דאם לא הותיר מידה או אין טעם שבחו ניכר הרי אילו היה התבשיל של מעשר והתבלין של חולין לא היה נחשב לחשבון החולין כלל א"כ הוא הדין להיפוך שהתבשיל של חולין והתבלין הוא מעשר אף שאוסר התבשיל מלאוכלו בתורת חולין כדין כל המתבל מכל מקום זכות ממון אין כאן למעשר שיחול עליו פדיון המעשר ויתפוס ממונו והוי כאין בו שוה פרוטה שאינו תופס פדיונו ועל כרחין דמיירי שטעם שבחו ניכר דאז זכות ממון יש להמעשר ותופס פדיונו, והר"ש גריס כמו שהוא בתוספתא לפנינו ומסתמא מיירי בשאין שבחו ניכר ודוק היטב: