אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ח
אפילו היה אוחז אותו בקנה הואיל ולא נכנס המעשר ה"ז מותר לפדותו שם בצד החומה.
נראה ברור דמפרש כי ירחק המקום ממילואך מן המשא וכאן רחוק מן המשא ונפדה חוץ לגבולין והרי הוא כאילו לא נכנס. בעי ר"פ נקיט ליה בקניא מאי דאם נקיט ליה בקניא לא יהא נפדה וכי משני רבינא כגון דנקיט ליה בקניא פירושו, הא דאמר והיא שנת מעשר שני והוא בירושלים אכלה לוקה אחת פירושו שאם האדם הוא בירושלים ומשאו בחוץ ונקיט ליה בקניא כמו שרגיל אדם לאחוז תאנים ואכלה בגבולין מקום שהתאינה עומדת אינו חייב אלא אחת משום דהוי כמו שלא נכנס, ולכן בין אם אכלה בירושלים או אכלה חוץ לירושלים אינו לוקה משום לא תוכל לאכול בשעריך ולכן תני והוא בירושלים כו' אכלה לוקה אחת ולא אכלה בירושלים להשמיענו דאף אם אכלה חוץ לירושלים אינו חייב אע"פ שהוא בירושלים כיון שהתאינה לא נכנסה אף אם נקיט לה בקניא ודוק. אולם לפירוש רש"י ותוס' דאם משאו בחוץ אינו נפדה ובנקיט ליה בקניא מיבעי ליה, הוא כמו דאמרו בזבחים (דף פ"ח) דהיכי דנקיט ליה בקניא לא נמשך הדבר האחוז בקניא אחרי האדם כמו אם היה בידו יעו"ש דמוכח דאם אוחז ודאי נמשך אחרי האדם יעו"ש, וכאן לפירוש רבינו הוי סבר איפכא דאם המשא על כתיפו לא נמשך אחריו ואם נקיט ליה בקניא יהא נמשך אחריו, וזה פלא, ואולי משום דכאן בלא תוכל שאתו תליא רחמנא וכי נקיט ליה בקניא יהא דבר קל לשאתו ולהביאו לפנים ותו לא יהא נפדה ודוק: