אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יח · הלכה יב
והשוחט את הפסח בחוץ אפילו בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו חייב כו'.
רבינו פסק כרבין, וביומא (דף ס"ג) כי אתא רב דימי א"ר ירמיה אמר ר' יוחנן פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו פטור כו' ואמר לי עקירת חוץ לא שמה עקירה ונראה דלר' מאיר דסבר בפרק האיש מקדש (דף נ"ד) דבקדשים דקדישי קדושת הגוף נפקע קדושתן במתכוון לגוזלן במזיד, א"כ הא קיי"ל בהשוחט בחוץ דהשוחט להדיוט חייב, א"כ בשחט להדיוט הלא כוון לגזול הפסח ומפקיע קדושתיה וחייב בשוחטו לשם קרבן אחר הואיל ומצי לעקור אותו לחולין לגמרי א"כ עקירת חוץ ג"כ שמיה עקירה. ולפ"ז למאי דבעי לומר תמן דדוקא קדשי קדשים מצי לגזול ולהפקיע קדושתן אבל לא קדשים קלים א"כ א"ש דבפסח דקדשים קלים הוי לא מצי לעקור אותו בחוץ ולכך פטור, אבל באשם מצורע דקדשי קדשים הוא עקירת חוץ שמה עקירה, רק למאי דמסיק שם דאמרי משמיה דריב"ח אחד ק"ק ואחד קדשים קלים מתחללין לר"מ שפיר דומה פסח לאשם ולכן לא מקשה מרב חלקיה ב"ט ארב דימי [ובפרט דבזבחים רב דימי אמר כרב חלקיה ב"ט דשלא לשמו חייב] רק דרב ירמיה מדיפתי מתני כך ודוק. והא דמקשה מהא דתנן מחו"ז כו' ואמר רב חלקי' ב"ט כו' אמאן דאמר חייב בין לשמו בין שלא לשמו, דוקא מר"ח ב"ט מקשה, דבל"ז ממשנה לחודיה לא מצי למיפרך דהוי אמינא דכאן חייב הואיל וחזי שלא לשמו בפנים ומאי דבאשם מצורע פטור אימא דסבר דאשם מצורע מחו"ז בבעלים לא חזי בפנים ג"כ אם שחטו שלא לשמו, וכמו דאמר בזבחים שם מי איכא מידי דאילו שחטו לשמו פסול ואילו שחטו שלא לשמו יהא כשר, ואם תאמר א"כ קשה גם על פסח בשאר ימות השנה אמאי כשר בשלא לשמו בפנים כיון דלא חזי לשמו למאי דלא ידע המקשה סברא דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכמו דפריך בזבחים שם מפסח, זה לק"מ דדוקא אשם דלא מצאנו אשם בא בנדבה א"כ בשלא לשמו כיון דלא יצא י"ח לא הוי בא לקרבן רק מתורת הואיל ואתי מכח לשמו וכמו דאמר בריש זבחים (דף ה') יעו"ש, וכיון דלשמו הוי פסול דבעליו מחוסר זמן הוי א"כ איך מצי להיות כשר שלא לשמו בפנים, אבל פסח שלא לשמו דהוי שלמים לו יהא דבעי עקירה הלא שלמים באין בנדר ובנדבה ולכן אף דבשאר ימות השנה הוי לא חזי לפסח אבל כי עקר ליה לשלמים כשר בפנים דבא בנדבה והוי קרבן מצד עצמותו, וזה עיקר שנויא דגמרא תמן ולכן פריך כאן מרב חלקי' ב"ט דמכשר באשם שלא לשמו בבעליו מחוסר זמן ואפ"ה פטור בלשמו ולא מחייב הואיל וחזי שלא לשמו ופשוט, ובתוס' ישינים נדחקו וא"צ כפי מה שבארנו בס"ד. ובל"ז יש לאמר דאי ממשנתינו הו"א דאשם מצורע גם שלא לשמו פסול כדסבר רב מנחות (דף ה') הואיל ומכשיר הוא לכן מביא מדרב חלקי' ב"ט:
והנה בפירוש רבינו חננאל מצאתי דגריס ופליגא דרב חלקיה ב"ט לא התם כגון ששחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים והדברים תמוהים דכיון דמחייבינן ליה על שחיטת המיעוט סימנים ששחט בחוץ הלא סבר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ותו כיון דעקירת חוץ לא שמה עקירה א"כ לא נעקר מידי בעת השחיטה כלל ומה מועיל כי עקר ליה בשחיטתן אח"כ בפנים. וברור דט"ס נפל וצריך להיות כגון ששחט מיעוט סימנים בפנים וגמרן בחוץ דכיון דעקרו בהמיעוט לשלא לשמו בפנים דעקירת פנים הוי עקירה ואחרי זה גמר לשחיטתו בחוץ שפיר מחייב על הגמר משום שחיטת חוץ ופשוט, ושיטפא דלישנא דפרק מרובה נקטא יעו"ש (דף ע"ב), ובמאירי בבית הבחירה ראיתי מביא גירסא כגון ששחט רוב סימנים בחוץ ואינו מובן כלל. ולפירוש רבינו חננאל א"ש מה דקשה מרב דימי על רב דימי דזבחים ודוק: