אור שמח על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה א
ולא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר:
בירושלמי פרק בן סו"מ הלכה ג' אזהרה לגניבה הראשונה מנין ת"ל לא תגנובו, אזהרה לגניבה שניה מנין ת"ל לא תגנוב, כן הגירסא האמיתית, והמכוון דבן סו"מ צריך שתי גניבות, ובגניבה הראשונה אינו חייב רק מלקות ובשניה חייב מיתה, והך גניבה דמלקות הוא מלא תגנובו דכתיב בפ' קדושים ולמד מענינו דהכתוב מדבר בחייבי מלקות וחייבי ממון דכתיב וכרמך לא תעולל, ולא תשבעו בשמי לשקר דאיכא בו מלקות, אבל לא תגנוב דעשרת הדברות אזהרה לגניבה שניה דעל זו חייב מיתה ולמד מענינו דבדיני נפשות משתעי כמו לא תרצח ל"ת וה"ה דילפינן מיניה לגונב נפשות שהיה חייב מיתה [בזמן הבית], ומ"מ סובר חזקיה לגונב נפש לוקה כמבואר בבבלי דף פ"ו ולא הוי לאו שבכללות משום דהא מפורש בכתוב ענין גניבה וכך היא גניבת נפש כמו גניבת ממון בבן סו"מ דעל שניהם בהתריית מיתה, וסברא כזו מבואר בתוס' מכות (דף יח) ד"ה ולילקי משום ובשר בשדה כו', והא דדריש בתו"כ ובבלי דף ס"ג אזהרה לבן סו"מ מלא תאכלו על הדם, תרווייהו צריכי, חדא אגניבה דילי' וחדא אאכילה וכמו דאמר בדף פ"ו מר קחשיב לאו דגניבה ומר קא חשיב לאו דמכירה א"כ גבי בן סו"מ בעי שני אזהרות חד לגניבה וחד לאכילה וכן ביאר במאור בדף פ"ו לפי שיטתו ודוק:
ובתוספות (דף ס"ג) הקשו דנילף מבן סו"מ דילקה על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד היכי דלא נוכל לבוא לידי התריית מיתה וכמו דלקי בבן סו"מ על לאו דל"ת על הדם דכתיב ויסרו אותו יעו"ש, ואינו מובן כלל דבבן סו"מ המלקות הוא מעצם העבירה דעל זה נתחייב מיתה ובסיבת שנלקה בב"ד ולא נוסר ושנה באולתו אז נודע כי הוא סרבן ומרה תהיה אחריתו לכן נהרג ע"ש סופו, אבל גבי לאווי אוחרי כמו באתרו ביה למלקות לחודי' דאטו המלקות המה סיבה להביא עליו החיוב מיתה בהו ודאי כיון דהלאו עיקרו לאזהרת מיתה אין לוקין עליו, וכן לאו דמחמר בשבת (דף קנד) דנפ"ל מלא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך דעיקרו לאזהרת מיתה אין לוקין עליו דאין המלקות דמחמר סיבה להביא עליו המיתה. ואולי דע"ד ממ"נ מקשו דל"ל למימר דלא לקי אלאו דל"ת על הדם באוכל מבהמה קודם שתצא נפשה משום דהוי לאו שבכללות ת"ל דניתן לאזהרת מיתה בבן סו"מ ואם תימר הרי בבן סו"מ גופי' לקי משום אזהרת לאו זה א"כ קשה נילף מינה בכ"מ ואם תימר דתמן הוי המלקות מעצם העון וזה גופי' החטא לכן לא נפטר במה שניתן לאזהרת מיתה כיון דבלא המלקות לא מצינן לחייבו אחר כך מיתה דהוי כמו שלא חטא א"כ תו הדרא קושי' לדוכתא דבכ"מ לא ילקה על לאו דל"ת על הדם משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד בבן סו"מ, וחיוב המלקות באוכל מבהמה קודם שתצא נפשה וכיו"ב לא נגע ולא פגע בחיוב מיתה של בן סו"מ, ובזה מיושב דבריהם מכל מה שעמדו עליהם ודוק: