אור שמח על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ט
ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף כו':
בהשגות אפילו קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. השגתו עצומה דהא חזינא כמה פעמים דתנאי דתו"כ דרשי מקראי והגמרא שקיל וטרי ומסיק דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא [לדוגמא יבמות כ"ד גבי חלוצה] ויש מקומות אשר נשאר מחלוקת בין האמוראים אי מקרא יליף או אסמכתא בעלמא, נמצא התנאים בעלי הדרשות עברו אבל תוסיף כיון דלא פירשו דמדרבנן הוי וזה תמיה עצומה, אמנם נראה לי דרבינו לטעמיה אזיל דדבר הנלמד מי"ג מדות מדרכי הדרשות מיקרי אצלו דברי סופרים, אף כי הוי לכל דבר מן התורה וסוקלין ושורפין וכמו קדושי כסף לדידיה כמו שביאר רבינו בתשובה שם, ולכן ב"ד הקטן יכול לבטל בהראותו כי ב"ד הגדול טעו בדרכי ולימודי הדרשות מי"ג מדות כמו שבארתי לעיל, וכן בטריפות הקיל בספק, לבד מספק דרוסה לפי שאינו מפורש בתורה לפי שיטת רבינו, וכן אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו כרת וקרבן רק על טומאות שהנזיר מגלח לפי שהם מפורשים בתורה וכמו דדריש ר' נתן בפ"ק דתוספתא דשבועות מה אלו שהן מפורשין בתורה יעו"ש, ובכמה מקומות בירושלמי מצאנו לפי שאינן מחוור למלקות בפסחים פ"ב גבי נהנה מאיסורי הנאה, ובנזיר וכי מחוור הוא למלקות, וכן נמצא בירושלמי כל מילא דלא מחוור סמכין לה מן אתרין סגיאין, ולכן לכל דבר שאינו מפורש בתורה קורא לו רבינו דברי סופרים, וכבר האריכו לדבר בשיטתו הקדמונים והאחרונים, ולדעת קצת דבר שאינו מפורש בתורה לא מחינן בידייהו אם הן שוגגין ואין בזה רק איסור לבד בלא עונש כמו הני דאכלי כו' בערב יוה"כ עד חשיכה, [ולדעתי שם טעם אחר שמא כשימנעו מלאכול בתוספות יוכרחו אח"כ לאכול ביוה"כ דהוי כרת] ולכן אמרו בפ"ה דקדושין איזהו חללה שעיקרה מד"ת ואין צריכין לפרש מד"ס, [ויתכן דהכוונה דבחללה כזו מחזירין לחובה דהוי טעות בדבר שצדוקין מודין] ורק היכי שהחכמים אומרים שזה גוף מגופי התורה אז נחשב מדברי תורה כאשר ביאר בספר המצות, וכיון שכן נראה לנו דדוקא אם יאמרו ב"ד שזה הדבר למד מעיקרי לימודי התורה והוא גוף מגופי ד"ת אז עוברים בבל תוסיף, אבל אם דורשים זה מי"ג מדות כיון שיכולת ביד הבא אחריהם אף אם הוא קטן לחלוק לומר שטעו אין זה מוסיף, רק מה שיאמרו שמפי השמועה למדו שזה גוף מגופי תורה וכמו אם יאמרו שבשר העוף נכלל באמרו גדי והוא גוף דבר תורה כמו בשר בחלב העז שאינו אמו אז הוי מוסיף על דברי תורה, אבל כל הנדרש מדרכי הדרשות כיון שאינו מוסכם, שאף שזה ב"ד דן עפ"ז כיון שב"ד אחר יכול לבטל בראיות ובהוכחות דוגמא מה שאמרו לענין שיעורין בפרק יוה"כ, תו לא עברי בבל תוסיף, כן נ"ל עומק כוונת רבינו ודוק: