אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כב · הלכה טו
ב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכל שהוא מכרן בטל שהרי הן כשליח לטורף וללוקח כו':
ראה ההמ"ג וכס"מ ומשל"מ. ולי נראה שטעמו מפורש בשו"ת הרי"ף שכך כתב, השומא בנכסי היתומים שהיא ברשות ב"ד כבר אמרו שום הדיינין שפחתו שתות כו' אבל שומא של בע"ח דינו כדין השליח כו'. ואולי צ"ל שהן ברשות ב"ד ועל הנכסים קאי דנכסי היתומים קיימי ברשות ב"ד, וכמו שאמרו בפרק השולח דהמוסר שטרותיו לב"ד לגבות דאינו משמט ובנכסי יתומים הוי כמוסרים שטרותיהם בב"ד כמו שפי' רש"י שם ד"ה אביהן של יתומים אנן ובפרק שור שנגח דו"ה אמר מטעם זה דיד עניים אנן והוי ככבר זכו ביה עניים, א"כ הנכסים של יתומים הן מסורים לב"ד וכי משתדלין ב"ד ועושין שומא בנכסיהן הוי ידן אלימא כאילו היו בעלי דברים בעצמן, לכן אם טעו פחות משתות מכרן קיים בין הותירו שתות בין פחתו שתות, אבל גבי לוקח הוי רק כמו שליח ולכן מכרן בטל בכל שהוא. כן נראה בטעמם שהלוקח מנכסי יתומים ע"פ שומת ב"ד הוי כקונה מהבעל הנכסים ועל דעת זה נחית לקניה שקונה מב"ד שנכסיהם מסורים תחת ידן והן אביהן של יתומים, וכמו באם יותירו יהיה דין אונאה כן באם יפחתו, משא"כ בנכסי לוקח הוי כקונה משליח ודוק. ועיין שו"ת הריא"ף סימן רע"ג ומבואר שגם בבע"ח שוה ללוקח יעו"ש: