אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כ · הלכה א
מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה:
ההמ"ג הביא כאן מחלוקת הקדמונים אם מלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ מוקדמת. והנה באמת ירושלמי מפורש הוא בגיטין ריש פרק הניזקין כרמו פרט להקדש כו' אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש והלך הוא והזיק שלא תאמר אלו ניזקין ומלוה בעדים הניזקין קודמים וכאן קודם הנזק להקדש לפום כן צריך מימר כרמו פרט להקדש, ופירושו, דמלוה בעדים דאינו גובה ממשועבדין, וניזקין דהוי מלוה הכתובה בתורה וככתובה בשטר דמי והוי מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת, המלוה בשטר המאוחרת קודמת למלוה ע"פ, לכן הניזקין קודמין לגבות, לכן כאן בהקדש שהקדש קודם לגבות הואיל והיא מוקדמת דשעבודא דגבוה אלים טפי והוה כמאן דמסור לרשות גבוה וכן אין מחזירין משכון אם גבו ההקדש, עיין ב"מ (דף קיד), וכן כתב ר"ת בב"ב (דף נה) לענין שעבודא דמלך, ומכש"כ דמלך מה"מ יתברך, הרי מפורש בירושלמי דמלוה בשטר המאוחרת קודמת ועיין מש"כ בפרק י"ז מאישות ודוק:
ויש להתבונן בסוגיא דהמניח בשלמא הזיק עד שלא חב נזקין קדמו אלא חב עד שלא הזיק בע"ח קדם ואפילו הזיק עד שלא חב ב"ח קדים, ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה כו' לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה כו' ושאני התם דא"ל אלו גבך הוי לא מנך הוי גבי ליה דהאי תורא דאזקן מיניה משתלימנא, הלא קיי"ל דאם מכר את השור אינו מכור וחוזר וגובהו, וא"כ הוי הניזק לגביה כמלוה בשטר, והבע"ח נגדו אפילו אם הוא מלוה בשטר מ"מ אם מכרו מכור ואפילו אם עשה אותו אפותיקי ג"כ אינו גובה הוי כמלוה ע"פ נגד קרקעות והוי מלוה בשטר מאוחרת ומלוה בע"פ מוקדמת וא"כ מלוה בשטר קודם, וא"כ איך קאמר הגמרא בע"ח קדים וצ"ע. ואולי יתכן דמשמע ליה אפילו שעבד מטלטלין אגב קרקע לבע"ח ובכ"ז הניזק קודם דבכה"ג טורף אפילו מן המשועבדים, או אפי' אם מיירי בעשה אותו אפותיקי בכ"ז הואיל ואם נתנו במתנה גובה ודוקא מכרו משום פסידא דלקוחות, תו עדיף ממלוה ע"פ לענין קרקע דאינו גובה אף ממקבל מתנה, וזה רק לשיטת תוס' בפרק הגוזל עצים דף ק"ט, אולם לשיטת החולקים והוא הרשב"א בשו"ת סימן תרי"ח צריך ביאור, ובאמת הרשב"א אפשר דאזיל לטעמיה דסבר דמלוה ע"פ המוקדמת קודמת לגביה וא"כ שפיר פריך בע"ח קדים [הן דלפי טעם שפירשו הקדמונים משום דשעבודא דאורייתא אכתי צ"ב ואכמ"ל]:
אמנם יתכן לומר דמחלוקת בן ננס ורבנן בקרקעות אם קדם בע"ח מאוחר וגבה אם מה שגבה גבה. והנה לבן ננס דמה שגבה גבה, א"כ עדיין אינו כמכור להמלוה בשטר שיכול ללוות מאחרים ולהגבות אותו להבע"ח, וא"כ לדידיה ודאי לכו"ע שעבודא דמלוה ע"פ הקודמת קודם לגביה, ודוקא לדידן דקיי"ל דמה שגבה לא גבה והוי כמכור להמלוה בשטר לכן המלוה בשטר קודמת לגביה ולכן קאמר ש"מ מה שגבה לא גבה, לכן אפילו חב עד שלא הזיק מה שגבה לא גבה, דאם מה שגבה גבה הלא בע"ח קדמו לגבות דשעבודם קודמת ואינה כמכורה להמלוה שבשטר וקשה חדא דאמאי מה שגבה לא גבה הלא לכתחילה קודמין לגביה, ותו דאמאי מה שגבה לא גבה אף בהזיק עד שלא חב ומשני לעולם אימא לך מה שגבה גבה דזה כל עיקר קושייתו היה ודוק: