אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יז · הלכה ט
מכאן אתה למד כו' והוה"ד לשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר:
הנה בשטר שאין בו זמן לא גבי ממשעבדי, ובשו"ע סימן מ"ג הביא בשם יש מי שאומר שאם קנה אחר שראו העדים השטר כתוב וחתום טורף מהם, והנה בירושלמי יבמות פרק ד' אחין אמרינן ולמה אינו גובה אמר ר"ב מפני קנוניא ר' אבין אמר מפני שהוא פסול, עד כדון בשלוה הזקן ושעבד הזקן לוה הזקן ושעבד הבן אית לך מימר מפני קנוניא לא מפני שהוא פסול והכא מפני שהוא פסול, וכנראה דמסיק דאפילו ממה ששעבדו הבנים אינו גובה אע"ג דליכא למיחש שמא הלואתו היה מאוחר ללקיחת הלקוחות שהם לקחו מן הבנים והוא הלוה לאביהם אעפ"כ אינו גובה מפני שהוא פסול והיינו דלא נפיק קלא ושעבודא לא חייל אם לא כתוב בו זמן, אולם המעיין בפרק המגרש יראה כי קאי על כתוב בכתב ידו ואין עליו עדים, דאם יש בו עדים ואין בו זמן אמר טעמא אחרינא עיי"ש. ובזה לא נפיק קלא ולא אשתעבד נכסי, אבל ביש עדים ואין בו זמן אפשר דאם ראו עדים קודם השטר חתום וכתוב נפיק קלא וחל שעבודא עליה דנכסי דעדי השטר מפקי לקלא ואישתעבוד נכסי:
אולם לדידי נראה להוכיח מדברי רש"י פ"ק דב"מ דבכל ענין לא טריף ממשעבדי, דבשנים אדוקין בשטר דיחלוקו דאמרן לדמי דאמר הכי שטרא דאית ביה זמן כמה שוי ודלית ביה זמן כמה שוי דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ואידך לא גבי ממשעבדי, ופי' רש"י דאלו שם המלוה והלוה והמעות כתובין אף בטופס כו' ואי משום חתימת עדים דהוא תחת הטופס הא אית ליה לרשב"ג מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והאי מודה שכתבו הוא, וצריך להבין כיון דאין בתורף עדים רק הודאת בעל השטר איך מצי גבי ביה ממשעבדי נטעון ללקוחות דמזוייף הוא ואיך מצי לחוב הלוה בהודאתו, ואע"ג דאמר בפרק איזהו נשך דף ע"ב מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משועבדים, כבר פירשו בתוספות רי"ד דממשעבדי דמכר בתר הודאתו בשטר שכתבו דהיה נאמן מזה גובה בעל השטר, וכן מש"כ תוס' פרק המוציא יין דף ע"ח ד"ה ת"ק סבר, לטרוף ממשעבדי הוא ממה שמכר אחר שהודה הלוה שכת"י הוא ואינו פרוע, ועיין בסימן ק"ו בש"ך אריכות בזה מה שחולק על המבי"ט. אך מה שהבין בדברי התוספות דאף ע"ג דפסיקא ליה דנאמן לומר פרעתי בכ"ז מבע"ל אי גבי ממשעבדי, היינו ג"כ ממשעבדי שמכר אחרי שהודה שלא פרע. אולם בכ"ז אינו, דאטו אחרי הודאתו בשטר שלא ניתן לכתוב הפסיד נאמנותו הלא נאמן לומר פרעתי אחר כך כיון שלא ניתן לכתוב, ועיין מש"כ הט"ז סימן ל"ט ס"ק ט' על דברי תוס' אלו, ולפמש"ב א"ש טפי דמיירי ממשעבדי ממה שמכר אחרי הודאתו דע"ז הא מצי לשעבד עצמו גם בשטר מכאן ולהבא ולא שייך ע"ז נאמנות כלל וא"ל אל תפרעני אלא בעדים, ועיין ש"ך שם ובסימן ע"ט ס"ק למ"ד שהעיר דממשעבדי שמכר אחר הודאתו בקנין דידעינן שלא נפרע שפיר גבי יעו"ש, ואחרי כל הרעש שהרעיש הרב בש"ך לא הביא דברי התוספות ב"ב (דף קע) ד"ה אין הלכה, ז"ל, שאף עפ"י שגם אם לא נכתב היה גובה מלקוחות שלקחו אחר שנמחק הראשון כאלו היה קיים כיון דאית ליה קלא להאי מלוה כדמשמע בחזקת הבתים אי לא משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף היה מלוה ע"פ גובה מן הלקוחות כו', הרי דעתם דאף עפ"י דנאמן לומר פרעתי בכ"ז גבי ממשעבדי ואכמ"ל. וראית התוספות מחזקת הבתים אין ראיה דמיירי תוך זמנו דאינו נאמן לומר פרעתי, יהיה איך שיהיה. הנה במודה בשטר שכתבו העיקר כשיטת תוס' רי"ד דממשעבדי דקודם הודאתו אינו גובה דנטעון מזוייף, וממשעבדי שמכר אחרי הודאתו שהרי מכאן ולהבא היה יכול להתחייב בשטרות כרצונו לכן גובה ממה שמכר דפרעתי אינו נאמן. ולפ"ז ע"כ הפירוש לרש"י דשטרא דאית ביה זמן היינו התורף גבי ממשעבדי ואי משום דאין בו עדים הא מודה שכתבו וא"צ לקיימו ומצי גבי ממשעבדי שמכר אחרי הודאתו שכתבו. ואלו בטופס שאין בו זמן הלא לא מצי גבי ע"כ אף ממשעבדי שמכר אחרי הודאתו היינו לאחר שמצאו ובאו אדוקין לפנינו עם השטר והוא מודה שכתבו ואיהו טוען פרעתי, נמצא מוכח שיטת רש"י דשטר שאין בו זמן לא גבי אף ממה שמכר אחרי שהודה שכתבו וראינו השטר כתוב וחתום, ואפ"ה לא מצי גבי ממשעבדי דלא חייל שעבודא בלא זמן ודוק:
ומה שיש להעיר מדברי רבינו לקמן פרק כ' הלכה ה' דעד סוף ניסן הוי כאין בו זמן ואיך א"ל הנחתי לך מקום לגבות הימנו, ע"כ משום דמיד הוי גבי ממשעבדי אם היו לו עדים אימת בא השטר לידו, ונמצא דהבע"ח המוקדם איהו הוא דהוי, אך ז"א דההמ"ג כתב בשיטת רבינו לקמן פרק כ' דאפילו מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר, וא"כ עד סוף ניסן הוי כמלוה ע"פ מוקדמת אם זמנו באחד בניסן ואיהו קודם למלוה בשטר שכתוב בה' בניסן. וראיתי להתומים שהרגיש בזה ומוקי בשטר שיש בו קנין דבקנין גובה ממשעבדי אף ע"ג דלא כתב שטרא יעו"ש, וסתימת רבינו מורה כמש"ב, ואולי כוון לזה ההמ"ג שמדברי רבינו נראה שאין חילוק ואף מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת ועיין ש"ך סימן ק"ד ס"ק כ', ולדברי ההמ"ג אף אם קדם המלוה בשטר וגבה מה שגבה לא גבה ועיין תומים סימן ק"ד ס"ק י"ב, ולכן שפיר אמרי ליה הנחנו לך מקום לגבות ומה שגבה הך דה' ניסן לא גבה ואם בר חד בניסן את הלא מוציאין מידו ודוק בכ"ז: