אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יד · הלכה יג
והורו רבותי שאפילו היה החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו להפרע כו' וכן הורו כו' והלוה טוען ממני נפל כו':
ראה בהשגות ומש"כ ההמ"ג, והש"ך סוף סימן מ"א האריך, דסברת ראב"ד דמדלא מפלגינן כלל בין תוך זמנו לסוף זמנו מוכח דכל מה דידעינן מן השטר איתרע כבר בנפילתו, אבל מה דאנן ידעינן בלא שטרא היינו ע"י עדים בתוך זמנו שלא פרע, זה לא איתרע ואמרינן סלק שטרא וגובה ע"י חזקה שלא פרע ע"י העדים יעו"ש. ולענ"ד גם רבינו מודה לזה, וטעמו נכון, דאלמלא לא שמענו מרבותינו הגאונים דאמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו אפילו במלוה בשטר, הו"א שפיר דהלואי שיפרע אדם בזמנו, היינו במלוה ע"פ שאינו גובה ממשועבדים, ובתוך זמן ליכא מאן דתבע ליה לכן אינו פורע תוך זמנו, אבל מלוה בשטר שגובה ממשועבדים וזילי נכסיה דליכא אינש דרוצה לקנות מאתו שדה וכרם דלמחר אתי מלוה ומפיק, בכה"ג אדם פורע תוך זמנו וזה סברא נכונה, עיין ב"ב (דף עז) בכ"ז, אבל שמענו מרבוותא דלא מחלקי עיין לעיל הלכה א', וטעמו כיון דבאמת ליכא אינש דתבע לך ואת חששת שלא יזילו נכסיך ופרעת אותו, א"כ היה להיות השטר בידך, ולא שייך לתרץ דאפשיטי דספרי זייר, או דחויי קא מדחי ליה בכה"ג לפרוע תוך זמנו דלא תבע ליה שום אדם, ולשפויי נכסיו אין כאן תועלת דשטר נשאר ביד המלוה, וא"כ היכי שבא המלוה ואין בידו השטר או שאחר מצא שטר והלוה טעין ממני נפל תו לא שייך חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, דאין ה"נ דפורע ופורע כדי שלא יזולו נכסיו ויכול למכור אותם ולשפויי ולהשקיט נכסיו ושטרא הא קרע או נטל מידו ודוק. ובאמת בכל מלוה שבשטר הביאם להשוות למלוה ע"פ, מהא דאמר בב"ב (דף ה) ואפילו ליפרע מנכסי יתומים, אף ע"ג דאמרן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, וזה לא שייך דוקא בשטרא דתמן נפרע שלא בשבועה, וכ"ז לא שייך רק באיכא שטרא ביד הלוה וכמו דאמרן, אבל ליטול השטר או לאבדו ודאי דפורע אדם במלוה בשטר אף תוך זמנו וכמו שפרשתי, וזה סברא ברורה ומדוקדקת בלשונו הזהב של רבינו, שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה, ופשטו דאז פורע תוך זמנו ודרך בני אדם לעשות כן במלוה בשטר ודוק:
ובזה למדנו דלשון רבינו שכתב והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי מדוקדק [דלא כמו שנדחק התומים] דאם יש עדים שנפל מיד המלוה אז נשאר חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו, רק כיון שנפל שטריה איתרע וצריך לטעון דאפשיטי דספרא זייר או דחויי קא מדחי ליה, בכה"ג אמרינן סלק השטר וריעותא דיליה וגבי ע"י עדים תך זמנו היכי דאיכא חזקה אין אדם פורע תוך זמנו. ומדברי הראב"ד פ' כ"ג מהלכות אלו מוכח דטעמו כמש"כ הש"ך דדל הך שטרא דאיתרע וגבי בעדים ותוך זמנו, דלפירוש התומים שפירש שדעת ראב"ד דאפילו מיגו לא מהני יעו"ש, א"כ למה לא השיג על גוף הדין אמאי אין כותבין לו שטר שני בתוך זמנו, וע"כ דפירושו כמש"כ הש"ך דשטרא איתרע וא"כ אינם יכולים לכתוב שטר אחר דיגבה מלקוחות, רק עיקר השגתו אמאי אין גובין בעדים ויכתוב שובר ודוק: