אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יד · הלכה ה
ואם קיימו (הלוה) [המלוה אח"כ] בב"ד הרי (הוא) [היא] כשאר השטרות:
הטור העתיק וגובה כו' ויעוין סמ"ע. אמנם לפי גירסת ספרים שלנו נראה דקמ"ל דאף עפ"י שכבר נשבע הלוה בכל זה אם קיימו אח"כ ואומר לוה למלוה אישתבע דלא פרעתיך נשבע המלוה ונוטל אף דחד מינייהו ודאי בא לידי שבועת שוא מכל מקום אינו גובה בלא שבועה, ודלא כבן ננס בחנווני ופועל דסבר דמשו"ה נוטל שלא בשבועה. ויעוין סי' פ"ז סעיף ל"א בזה ובטור שהעתיק דין זה בלשון רבינו, ובספרים שלנו ליתא שם וכתוב כאן: