אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה ו
נמצאת קרקע שאינה שלהן כו' ומעמידין [להן] אפוטרופוס לטעון ולדון:
בההמ"ג [בהלכה ה] יש לתרץ דברי רבינו שלא אמר מעמידין אפוטרופוס אלא בתחלת הטענה שזה טוען שהיא גזולה וקודם שהביא עדים אבל יצאו עדים א"צ שוב אפוטרופוס [כלומר] שאין מאחרין דינו בשביל טענות שיטעון האפוטרופוס וזהו שכתב ואם נמצאת גזולה.
נ"ב, וכן כתב רבינו בפירוש המשנה וכן אם באו עדים על נכסי יתומים שהן גזל ביד אביהן עושין בזה כפי עדות העדים וא"צ להעמיד אפוטרופוס, הרי כמש"כ ההמ"ג. ונראה מכאן ראיה עצומה לפסק רבינו בהלכות גזילה פרק ט' הלכה י"ד הגוזל שדה ואחר שגזלה כו' וטען הנגזל אנוס הייתי כו' לא זכה הגזלן כו' ומחזירין לגזלן הדמים שנתן, דלפי מה דאיתא בתלמודין דגם הגוזל שדה ומכרה לגזלן הוי כמו תלוה וזבין דזביניה זביני א"כ אמאי אין מעמידין אפוטרופוס, לו יהא דאחזוקי סהדי בשיקרא לא מחזקינן מ"מ ניחוש שמא חזר וקנאה ממנו ואולי יטעון זה האפוטרופוס ויביא ראיה ע"ז, ועל כרחין כמו שחילק בפרק י' ממכירה הלכה ה' שהגוזל שלקח שדה שגזל אינו צריך למסור מודעה ומפקינן הך שדה רק שתביעת ממון יש להיתומים אבל צריך להוציא השדה, אבל אם נאמר דהמכר קיים אם לא מסר מודעא כיון שלא טען התובע שמסר מודעא, א"כ אמאי לא חיישינן שמא חזר ולקח הימנו, וזה ראיה ברורה ודוק: