אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יב

הלכה ז

המלוה את חבירו על המטבע ונפסל כו':
ההמ"ג כתב, ופירשו המפרשים שהלוהו מעות על תנאי שישלם לו מטבע אבל הלוהו מעות סתם אינו משלם לו אלא המעות שהלוהו ואפילו אינן יוצאין בשום מקום דמה שהלוהו משלם לו ע"כ. והנה רבנן בתוס' כתבו טעמא דאע"ג דבהלואה הוי כליתא בעינא דלהוצאה נתנה מ"מ מצי פטר נפשיה במטבע שנפסלה דהוי כמו הוזלה דבמלוה משלם כדהשתא, וזה אינו רק למ"ד דמטבע שנפסלה הוי מצי לומר גזלן לנגזל הרי שלך לפניך, אבל למאן דסבר דלא מצי אמר הרי שלך לפניך ונפסל הוי כמו נסדק, ודאי דמלוה לא מצי למיפטר נפשיה, א"כ לרבינו דפסק בהלכות גזילה פרק ג' הלכה ד' דנפסל הוי כמו נסדק ודאי דלא מצי פטר נפשיה מלוה במטבע שנפסלה שאינה יוצאה בשום מקום וזה פשוט. ומסידור ההלכה כאן נראה דאם יש לו דרך לאותו מדינה אינו רשאי ליתן מן המטבע החדשה דמיחזי כריבית, ואולי משום דהמטבע שיוצא באותו מקום ודאי דהוא ביוקר מהמטבע הישנה ויכול לקנות בעדה פירות הרבה יותר מהישנה שנפסלה כאן, א"כ כי יהיב ליה מטבע החדשה שאינו מחויב אף שזה הוא כמו שהיה בעת ההלואה שווי הישנה מיחזי כריבית, כיון שנותן לו מטבע ששוה יותר שקונין בעדה פירות יותר מהמטבע שמחויב ליתן לו:
והנה בהוזלו המטבעות מחמת גזירת מלך שקצב המחיר שיהיה המטבע כך בלא פחת במשקל, כתבו האחרונים דזה הוי כאילו פיחת משקלו שאם הוזלו הפירות מחמת זה הלא צריך ליתן להמלוה מטבעות בשויא של עכשיו. אולם המחנ"א הקשה מהא דאמר ריש פרק א"נ אי אוזפיה מאה במאה ועשרים מעיקרא קיימי מאה במעה ולסוף קיימי מאה ועשרים במעה כו', ופסקו כל הקדמונים דבתר מעיקרא אזלינן והוי ריבית קצוצה, והלא מן הדין צריך לשלם כפי מה שקיימי עכשיו היינו מעה ומה לי הן מה לי דמיהן הלא יכול לשלם לו גם הפרוטות ק"כ דאזלי במעה, ומה לי שהתנה באיסור הלא סוף סוף דנקא יהיב ודנקא שקיל, ובמחכ"ת קושיא זו אינה ראויה לו, דסוף סוף כיון שהתנה מאה פרוטות הוא מלוהו ועבור זה ישלם לו מאה ועשרים פרוטות אף אם לא יוקרו ולא יוזלו והרי כאילו התנה דמאה יהיה הקרן של ההלואה ועשרים פרוטות התוספת שהוא הריבית, והוי כאילו התנה שישלם לו מעותיו מן המטבע הישנה שהוא הקנין, נמצא דכי השתא זיל פרוטות הרי אין צריך לשלם לו רק מאה ממטבע ישנה וא"כ העשרים הוי תוספת ריבית, דהא התנה ליתן לו מפרוטות מטבע שהלוהו מאה ועשרים, ובהתנה מפורש ממטבע שמלוה לו עכשיו, ודאי דהתוספת הוי ריבית, רק כאן התנה מאה ועשרים היינו עשרים בעד ריבית, אבל אם אינו מתנה רק מלוה סתם, סתמא דעתו על המטבע שיוצא לפי שיטת רבינו ודאי מסתבר דפחתו בשווי מחמת חוק מלך היינו לתשלומי המלכות ג"כ באופן כזה נותן לו ממעות שיוצאים עכשיו. וכפי שהביא בספר פתח הבית מאחרונים, הוי ספיקא דדינא אם הוי כפיחת במשקלו יעו"ש היטב, ודוק:
המשל"מ הביא בשם שו"ת מהרשד"ם על ראובן שמכר קרקע לשמעון ע"מ שכל זמן שיחזיר ראובן מעותיו לשמעון שחייב שמעון להחזיר לו כו' אם מנכינן הפירות שאכל שמעון למ"ד דהוי אבק ריבית דמנכה לו מחיובו, וע"ז השיג דהא קיי"ל כרב אשי דאמר אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה, דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא ואם כה אמרו במשכנתא באתרא דמסלקי דחשיב המלוה מוחזק כש"כ מכירה בתנאי דחשיב המלוה מוחזק עכ"ד יעו"ש. אולם נראה שדבריו נכונים, דאיהו אזיל להראב"ד דאמר דהוי אבק ריבית ואיהו אמר דמהני תפיסה, א"כ א"ש דהלכך במשכנתא אם אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה בלא זוזי, ואין לומר דהא הלוה תפוס במעותיו שמגיע לו דהא איכא שטרא שנכתב מדעת המתחייב כדין על ההלואה, וא"כ משתעבד ליה לשלם ע"י שטר זה, ושפיר נשאר השטר בחזקתו וגבי ביה מלוה, אבל כאן במוכר ע"מ שיחזיר לו מעותיו דהמכירה בטילה והמעות מלוה והפירות שאכל הוי ריבית א"כ תפוס הלוה הוא המוכר במעות דאיהו חייב ליה למלוה היינו הלוקח, ואין לומר דהא איכא שטרא דשטר זה לא ניתן לכתוב ולא גבי ממשעבדי וכמו הך דאקניה לבנו קטן פרק א"נ דף ע"ב יעו"ש היטב, וכמו שהביא המשל"מ בעצמו בפרק י"א ממכירה הלכה י"א דנאמן לומר פרעתי לשיטת כמה רבוותא, ולכן לשיטת הראב"ד דמהני תפיסה אין לך תפוס גדול יותר מזה שמגיע לו מעות הניתן לו בתורת מקח שאינן אלא מלוה, ועיין משל"מ פרק ו' הלכה ח' מש"כ בזה, ועיין קונטרס תקפו כהן להש"ך סימן ק"ל בזה שקבע מסמרות דהיכי דאיכא שטר לא הוי תפיסה יעו"ש, וא"כ דברי הרב מהרשד"ם נהירין וברורין, דדוקא במשכנתא מהני דהשטר שטר וגובה ממשעבדי, משא"כ כאן דהשטר למקח נכתב רק דבטל וכיון דלא ניתן לכתוב תו הוי מלוה ע"פ ואף אם אינו נאמן לומר פרעתי תו ג"כ לא חשוב דלא יהא הלוה כתפוס במעותיו, ואף בשטר שאין בו אחריות דנכתב כדין בכ"ז הואיל ויכול למכור נכסיו ולהפקיען משעבוד ג"כ ודאי דמהני תפיסת הלוה, וכמו דאשכחן בפרק השולח לב"ש דסברי דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ובשביל זה אינו משמט, בכ"ז בשטר שאין בו אחריות משמט, כן לדידן כיון דיכול למכור נכסיו ולהפקיען משעבוד השטר הוי הלוה כתפוס ועומד אע"ג דהשטר ביד המלוה וכש"כ היכי דלא נכתב כדין וזה ברור:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה