אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה ה
הגזלנין (ומלוי) [ומלוה] בריבית כו' אם היתה גזילה קיימת והריבית דבר [ה]מסויים והרי הוא בעצמו מקבלין מהן:
שיטת רבינו נראה דסובר כך, דלעולם אם נתן ריבית לו כגון שנתן לו דינר עבור הריבית או שקצץ לו ליתן עבור מה שהלוהו בגד או חפץ ודאי דלא קנהו והוא גזל בידו, וכמו דהוי סבר למימר למאן דאמר אי עביד לא מהני בתמורה דודאי לא קנה להחפץ הנתון בריבית מאומה, כן למ"ד דאי עביד מהני ורחמנא גלי בריבית דיוצאה בדיינין הפירוש דלא קנהו כלל, דאל"כ לימא דהא איכא בינייהו בין מ"ד אי עביד מהני או לא מהני, אם קנה את החפץ ונפק"מ אם קידש בו את האשה, רק בפרק ח' הלכה ט"ו שהיה נושה בחבירו מעות של ריבית ונתן בהן חפץ דהמקח קיים שהחפץ קנוי לו, רק דצריך ליתן לו הדמים של החפץ רק הואיל והוי דבר המסויים מוציאין ממנו יעו"ש בההמ"ג, לכן כתב שאם הגזילה קיימת, פירוש אפילו מעות של גזילה והריבית דבר מסויים, פירוש שעבור מה שמגיע לו מעות של ריבית נתן עבורם חפץ המסויים מקבלין מהן, אבל אם אינו דבר מסויים המקח קיים וחייב לשלם רק דמיהם והוי כאילו אין גזילה קיימת, אבל בשנתן לו חפץ עבור ההלואה בתורת ריבית דלא קנהו כלל ודאי מקבלין מהן אף אם אינו דבר מסויים, ונמצא דסברא דדבר מסויים יצא לרבינו מהא דאמר רבא גלימא מפקינן מיניה כי היכי דלא לימרו גלימא דריבתא מכסי וקאי, וכיון דמפקינן גלימא הוי כאילו היתה הגזילה בעינא, וזה ברור בכוונת רבינו:
וכיון שכן, הא דכתבו שפלוגתא דרבוותא דקרקע בקרקע אם שרי מן התורה או לא, אם תפס הלוה מן המלוה בעד הריבית שאכל ממנו דאין מוציאין מידו, מיהו כשהוא ביד המלוה הביא במשל"מ פלוגתא בזה, ולפ"ז ודאי דמוציאין מידו כיון דספק אם קנה המלוה הקרקע שלקח בריבית או לא מוקמינן ארעא בחזקת מ"ק, דלא שייך בקרקע חזקה דהשתא וכמבואר גבי בר שטיא דמוקמינן ארעא בחזקת ב"ש (כתובות דף כ), וזה ברור להלכה לפום הך שיטה דבריבית דבר תורה לא קנה המלוה להריבית:
ויש להסתפק הא דאמרו דבנים אינן חייבין להחזיר הריבית לשיטה זו דקרקע בקרקע איכא ריבית דבר תורה כמש"כ המשל"מ, אם גם בקרקע אינן חייבין להחזיר, דאימא דוקא מטלטלין דאע"פ שיכול להוציאו בדיינין אם הקדישו בעלים אינה מקודשת ונפקא מרשות בעלים וקנהו המלוה להתחייב באונסין, אבל קרקע דברשות בעלים קיימא דלא עדיפא מאילו היתה גזולה בידו, כיון שנתבאר דלא קנה המלוה להריבית לא שייך חזרה דבכל מקום שהוא ברשות בעלים קיימא אימא דלא זכו בנים במילי דלא נפקא מרשות הבעלים, וכן נראה, דכמו דלרמי ב"ח ריש פרק הגו"מ דהוי סבר משום דשינוי רשות דיורש כרשות לוקח דמי לא שייך בקרקע ובודאי הבנים חייבין להחזיר, כן לרבא דמשום דגלי קרא, מודה בקרקע דברשות בעלים קיימא, ומחייבי בנים ג"כ לאהדורי, נמצא דלפי מה שנתבאר בקרקע בקרקע דהוי ספק גם לגבי בנים אם הוי ריבית דבר תורה מוקמינן ארעא בחזקת מ"ק ומפקינן מידייהו כן נ"ל, ועיין במחנה אפרים סימן ב' וג' בזה ותבין יותר מש"כ ודוק: