אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ו
היו לו מטלטלין או קרקע כו' כל ישראל מצווין לפדותו:
הנה מקור ההלכה הוא בפרק המקבל קי"ג ולימא ליה לאו עלי דידי קא רמית א"ל אביי איברא עליה קרמית משום שנאמר ולך תהיה צדקה, ולכן רק על סידור וכיו"ב דילפינן מערכין, אבל כאן דלא מתהני גופא דלוה רק מבריח ארי ממנו כל ישראל מצווין ומצי אמר לאו עלי דידי קרמית, אמנם צריך ביאור אם באמת נכסיו היו משועבדין להעו"ג מקודם, דאז הבע"ח מוקדם הוא העו"ג, אם אמרינן כיון דהפקעת הלואתו מותרת גובין את הקרקע לחובם המאוחר ומצי זבני להו לאלם או שהן אלמים ואנן ידעי דלא יתנו הקרקע אם יגבו להעו"ג אפ"ה גובין דשעבודא דעו"ג לא מצי מפקע לשעבודם וכל ישראל מצווין לפדותו, או דכיון דמן הדין שעבודא דעו"ג קודם לא איכפת להו לאחרינא והן אינם רשאים לגבות כדי שיטול העו"ג כדינו ולא יאסרוהו לישראל הלוה, ועיין שו"ת הרי"ף סימן ר"ט מה שחילק בין אם המעות הן בעיסקא מעו"ג יעו"ש דמורה כפן הראשון שלעולם נותנין לישראל המאוחר, ועיין בתוס' פרק הגו"מ דף קי"ד דאף ע"ג דהפקעת הלואתו מותר מ"מ אם מסהדי לעו"ג לית בזה מידי כיון שאין משלם אלא מה שחייב בדיני ישראל יעו"ש וצ"ע: