אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ד
אחר שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין:
נ"ב תשובת הרי"ף סימן ס"ה, ועיין משל"מ והבן.
ובההמ"ג ויש לתמוה מ"ט לא יהיה נאמן וכו'.
ונ"ב. וכן נראה משו"ת הרי"ף סימן ר"ט בקושייתו עיי"ש שמחלק בין אם הוא בידו או לא, והיא שהביאה המשל"מ מהר"מ ריקאנטי ובש"ך ס"ק ד' עיי"ש ודוק.
ובמשל"מ, כתוב בתשובת הרא"ש כלל ע"ט כו', ואם השפחה היא ביד ראובן אפילו הודה שמעון לדברי לוי כו' דכל מה שיש ביד האדם בחזקת הוא שלו כו'.
נ"ב, תמוה מאוד הא שפחה הואי ועבדים אין להם חזקה עד ג' שנים ואלו הוי טעין שמעון חזרתי ולקחתי הימנו לא היה נאמן, ומכש"כ כשהודה ניחוש לקנוניא הלא זה עדיף מהך דעשוים להשאיל ולהשכיר דפסק בשו"ע ורמז לזה הרב לעיל, וכן בכל בעלי חיים אם יש עדים שהיו של פלוני נוטל מיד הבעל חוב שגבה כיון דלא מהימן לוה לומר לקוח ובחזקת בעליו הראשונים קאי ופלא: