אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כט · הלכה י
אבל הקטנה שנתרב[ת]ה חצירה מידה כו' או בשכירות מקום:
ביאור דברי רבינו, אף דשכירות קרקע אין מעשה קטן כלום דדמי ללוקח קרקע וכמו שאמרו באונאה דשכירות דמי למכר ולקנינים, ובמקרקעי מעשה פעוטות אינו כלום, בכ"ז מועיל שכירות מקום המטלטלין לקנות המטלטלין, משום דכתב רבינו לקמן בהלכה הסמוכה שקטן שקנה קרקע תעמוד בידו, ומבואר לקמן משום דעל אופן זה דהמוכר לא יהא ביכולתו לחזור והלוקח יכול לחזור ובשעה שכבר נהנה מפירותיה הוי זכות גמור ללוקח, וקטן אף דכמו שלא בפניו דמי זכין לאדם שלא בפניו, אם כן כיון דעיקרו דשכירות מקום המטלטלין הוא לקנות את המטלטלין, ויש דברים כמו שטרות דאינן נקנות במשיכה רק באגב והוא נהנה תיכף מהשכירות ששכר מקום שבזה קנה המטלטלין, והמטלטלין שקנה המה מונחים ברשותו, זה הוי זכות גמור ומועיל לקנות מדין חצר את המטלטלין, אולם דוקא בקטנה שמן התורה יש לה חצר לכן מועיל בה שכירות מקום גם קנין, אבל בקטן שלא מצאנו מן התורה קנין חצר תו לא מועיל אם יקנו מטלטלין רק משיכה שזה מעשה בגוף הדבר הקנוי בעצמו לא ע"י קנין וכו', ולפ"ז בקטנה ששכרה מקום המטלטלין לקנות המטלטלין כפי מה שפרשנו דקניה להמקום בשכירותה משום דבאופן זה הוי זכות גמור אף דיהבה מעות בעד שכירות המקום כיון שבידה לחזור וביד המשכיר אין רשות לחזור, צ"ב אם יכולה לחזור משכירות המקום ותו נתבטל קנין המטלטלין, ומסתברא כיון דכבר קנתה בהמקום את המטלטלין וכבר נהנית ממנה תו אינה יכולה לחזור כיון דכל עיקר שכירות המקום היה לקנות המטלטלין ואכמ"ל ופשוט: