אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כד · הלכה ד
לפיכך לא קנה האילנות שביניהן כו':
כתב הרב המגיד, ובהלכות, וקיי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע כו' והמחבר אע"פ שדרכו לפסוק בכל תיקו דממון אם תפס כו' גבי קרקע אין לומר תפיסה מועלת כו' עכ"ד, והם נכונים, אבל אין צורך לזה, דהמעיין בכל הלכות אלו לקמן פרק כ"ה במלבנות המטה וחלונות ושל פתחים, וכן במוכר החמור דלא מכר השק ומרכבת נשים בעודן עליו, ולא הזכיר בהו רבינו תפיסה אף ע"ג דמבעי להו בגמרא ונשאר בתיקו, משום דבמוכר דבר דאמדו חכמים צורך התשמישין לאותו דבר, ואמרו דמכר גם דבר פלוני עמו אף ע"פ שלא פירש, אז בלא פירש כיון דמספקא לחכמים אם איתא בכוונתו למכור אותו דבר או לא, מספיקא אמרינן דלא מכר רק מה שפירש, אבל מה שלא פירש כיון דמספקא לחכמים אם איתא דכוונתו היה למכור גם דבר זה הוי ליה ללוקח לפרש ומסתמא לא זבין הלוקח רק מאי דפסיקא לחכמים שהוא מכור עמו, אבל מה דמספקא לחכמים לא הוי דעתו לקנותו, וכמו שפירש רבינו הך דיהודה בן נקוסא (דף עא) זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש, דבמכירה דלוקח יהיב דמי הוי ליה לפרש דכיון שהוא נותן דמים הו"ל לפרש מה ימכור לו, ומדלא הזקיק למוכר לפרש לו לא קנה בור ודות וכיו"ב וכפר"ח וכמש"כ בהלכה ה', ולכן בכל הנך מילי דמספקא לחכמים אמרינן דהוי ליה ללוקח לפרש, ומדלא פירש לא כוון לקנות רק דברים המבוררים דמכורין בכלל אותו דבר שלקח לא דברים המסופקים לכן לא מהני תפיסה בהו וברור. וגדולה מזו שנינו בבכורים הכותב חייתו לבתו כו' ופירש רבינו בפה"מ לפי שהעיקר אצלנו יד בעהש"ט על התחתונה ועיקר אחר מפורסם המוציא מחבירו עליו הראיה, ע"כ אם כתב לו בהמתו אומרים הבא ראיה שזו בהמה כו' הרי דמשום יד בעהש"ט על התחתונה אתי ובזה ודאי לא מהני תפיסה וכמו המוכר שור בשוריו דנותן לו הגרוע שביניהן והקטן דודאי לא מהני תפיסה. ועיין מש"כ בהשגות דמשו"ה הוי נותן דבר המסויים כיון דקיי"ל דנותן לו הקטן, א"כ חזינא דבכה"ג לא מהני תפיסה דהוי משום הכי דבר המסויים, ועיין מש"כ הרב המגיד פרק כ"ז מהלכות מלוה ולוה הלכה ט"ז, אם כתוב בו דינרין סתם כו' וכן כתבו האחרונים גבי שובר דכל שהוא מחול רק מדיבורו יד בעל השובר על התחתונה אע"ג דהוא מוחזק [עיין טורי זהב חו"מ סימן מ"א וביאורי הגר"א סימן ס"ה אות ע"ה בליקוט] א"כ כאן במוכר כיון דמסופקין אנו אם הוי בכלל תשמישים הנמכרים עמו אף ע"ג דלא פירש ודאי הו"ל ללוקח לפרש, ומדלא פירש הפסיד ולא הוי מכור אפילו אם תפס ודוק: