אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יד · הלכה יא
אבל אם יש בה חכם אדם חשוב וכו' ואין יכול[ין] לענוש וכו' אא"כ התנה עמהם ועשו מדעת החכם:
כוונת רבינו, דבעי שני דברים, שזה האומן שאתה עונשו ומפסידו על שעבר על הפסיקה ג"כ יתנה עמהן ויהיה בהסכם דעת החכם, אבל זה לא יוכל החכם לעשות פסיקה ורגיעה ולענוש על מי שאינו מתנה עמהן כיון שאינו מדעת זה האיש, לכן בבני אומניות לחודייהו ודאי לא סליק אדעתיה דמצי לעשות על מי שאינו מתנה עמהן, וכן כתב לפסוק ביניהן, וכאן כתב דאף החכם אינו יכול להעניש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי אלא א"כ התנה עמהן ועשו מדעת החכם, פירוש שיתנה עמהן האיש שנענש ויהיה התנאי מדעת החכם, ובשו"ע כתב ואין יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי אא"כ עשו מדעת החכם, וזה כפי מה שפירש בכסף משנה לשון רבינו שמי שלא קבל התנאי פירושו למי שעבר על התנאי, ונראה דהוי גריס ואין יכולים כו' אולם גירסתנו ישרה, וכן פסק הרמ"א סימן ב' לענין טובי העיר אע"פ שיש חולקין וס"ל כו' רק במה שקיבלו עליהן מדעת כולן ועיין מרדכי, וברור דכן שיטת רבינו ולפלא שלא זכרו משיטתו ודוק. אח"ז רב בא לידי שו"ת פני משה בנבשתי וראיתי בח"א סי' ד' שפירש דברי רבינו כמש"פ: