אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה ד

פרק ה

וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון כו' ונתחייב בדמים כו':
בירושלמי פרק האשה נקנית הלכה ו' מכר לו פרה בדמים דחקיה א"ל הב לי אינון פריטיא, א"ל מה את בעי מינהון, א"ל מיזבן לי חמור, משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה [דבעד דמים מכר לו לא בעד החמור] חמור מהו שיקנה ר' בא אמר נקנית [אף שלא נקנה לו הפרה בכ"ז נקנה החמור לבעל הפרה במשיכה] ר' יוסי אמר אינה נקנית סבר דאינון חליפין ולית אינון חליפין [כצ"ל ור' בא ט"ס] פירוש דהמושך החמור טעה וסבור דהחמור והפרה המה כחליפין וע"ד זה מושך החמור שתקנה הפרה לבעל החמור, ובאמת אינם חליפין, ולכך לא קנתה משיכתו כלום, ור' יוסי לטעמיה אזיל בכתובות פרק הכותב הלכה ג' אימתי בעה"ב זכה בפירותיו בשביעית ר"י סבר מימר משיתנם לתוך כליו אמר ר' יוסי אפי' נתנן לתוך כליו לא זכה בהן דהוה סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה [משום דלא נתכוון לקנות, ועיין מ"א קנין משיכה סימן ה'] ר' מנא בשם ר' יוסי, פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה כו' מכרה לו פרה בדמים סמיכה גביה חדא פריטייא [פירוש ששילם לו כל המעות רק נשאר חייב פרוטות אחדים] כו' א"ל בעא אינון פריטייא א"ל מה את בעי מינהון, א"ל מיזבן לי חד חמור, א"ל הרי חמור לפניך, משך זה לא קנה זה כו' אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו, פירוש דכאן גם ר' יוסי מודה דקנה החמור במשיכה דליכא למימר דהבעל החמור סבור דאינון חליפין ובמשיכתו תקנה הפרה דהא דמי הפרה יתירים על דמי החמור וכבר נתן לו כל הדמים לבד פרוטות אחדים, א"כ לא היה כוונתו רק למקח אחר וכל אחד במשיכתו קנה מה שמשך, והסברא נכונה דברישא אף שמכר לו הפרה בתורת דמים, בכ"ז כל כמה דלא משך את הפרה ואיהו יהיב בדמיה חמור, בודאי סבר בעל החמור דאינון חליפין, אבל בסיפא דהפרה שוה יותר ולא מחיל השאר, רק נתן לו בתורת דמים, ושלם עבורה כסף א"כ אינו מתכוון לשום חליפין רק כמקח ודוק. ובכ"ז נראה דאם חוזר בו המוכר החמור ורוצה להחזיר הפרה ולתבוע מעות ממנו בעד החמור מצי אמר האי אדעתא דליתן מעות לא בעינא אם תרצה למשוך פרה ולקנותה, ע"ז קניתי החמור דזה גלוי דעתא דמוכחא טובא, אבל ברישא אף כי מושך אח"כ הפרה וקונה אותה בכ"ז לא קנה החמור במשיכתו, וסוגיין דב"מ הוא מילי אוחרי בשמשך הפרה מכבר ונתחייב מעות ומלוה קונה, לא כן הכא ברישא מיירי שלא משך עדיין את הפרה. [אח"ז מצאתי ת"ל בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן פירוש הירושלמי שכתבתי, וגירסתיה סמכיה גביה טורזיטנא, ופירוש המחהו אצל שולחני יעו"ש]:
אולם אם נפרש, דהא דפליגי ר' בא ור' יוסי אם קנה את החמור היינו אפילו בשמשך בעל החמור את הפרה, אחר שאמר לו טול החמור וכבר קנה הפרה, בכ"ז פליגי אם קנאה המושך לחמור, דאיהו סבר, היינו המושך, דהוי כחליפין וכבר נקנה לו החמור במה שמשך פלוני את הפרה, נמצא דאינו מתכוון לקניה, ולפ"ז הוי א"ש דר' יוסי לטעמיה דלא זכה בעה"ב בכליו בפירותיו בשביעית משום דלא מתכוון לזכיה, והוי בחד מתקלא דאילו ידע היה מתכוין לקניה, ועדיפא הך דהכא מתמן, דהכא דעת אחרת מקנה אותו, ובכ"ז בעי שיתכוין לקניה, ובכ"ז לא היה קשה על הרשב"א דסובר דבדעת אחרת מקנה אותו לא בעינן כוונת קנין, היינו משום דהכא גם המקנה לא נתכוין להקנות, משום דגם איהו טעי וסבר דכבר נקנה החמור במשיכתו להפרה, אך פשטא דירושלמי משמע כמו דפרישית לעיל דבלא משך עדיין את הפרה קא מיפלגי, וא"כ אינו דומה כלל להך דפירות שביעית, דתמן רצה לקנות רק לא נתכוין לזכיה, והכא נתכוין לזכיה רק באופן שיהא חליפין ותהיה קנויה הפרה לבעל החמור ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה