אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מילה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ט

הלכה ז

מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה אינו דוחה כו' ולא את יו"ט.
הא שאינו דוחה השבת הוא משנה מפורש בנולד בין השמשות יעו"ש, שאינו נימול בשבת משום דהוי שלא בזמנה ומה שאינו דוחה יו"ט רבו הטעמים בגמרא חד יליף מעולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט, וחד יליף דהוי עשה ול"ת, וכן פירש רבינו בפרק ג' מהלכות יו"ט הלכה ח', והנה לכאורה למ"ד דילפינן מעולת חול ביו"ט ממילה שלא בזמנה כעולת חול דמי דבשבת זו לא היה זמנה, א"כ יש לדון דקטן שהגיע זמן מילתו בשבת והיה יו"ט תיכף לשבת, כיון שמילתו זמנה בשבת והיה דוחה השבת תו נימול אחר זה גם ביו"ט דהוי כעולת שבת הקריבה ביו"ט ולפי זה אם הוי אמינא כן הוי אתי שפיר סוגיית הירושלמי פרק ר"א דמילה הלכה ה' יעקב איש גיבורייא שאל לר' חגיי מעתה נולד בה"ש נימול בין השמשות, דתמוה מאד, ולפ"ז אתי שפיר שכיון שאם נולד בין השמשות של מוצאי שבת ואחר שבת חל יום טוב, אם כן יהא נימול בבין השמשות של מוצאי יו"ט והוא בין השמשות של יום א' ממה נפשך אם נולד בבה"ש שהוא יום הלא בשבת היה זמנו למול שהיה שמיני ושוב נימול אחר זה ביום טוב שבכה"ג הוי כעולת שבת שדוחה יו"ט, ואם הבה"ש היה לילה, ותו גם השתא הבה"ש לילה, והא הוי שלא בזמנה דהוא תשיעי ונימול אף בלילה כמו"ש לעיל פרק במה מדליקין וא"ל אילו הוינין אנא ואת עלין בחד תרעא דילמא הוי יכולין מכוונה, דשמא בה"ש ראשון היה לילה ועכשיו הוא יום, ואם תאמר הא אם כן הוי בזמנה שיו"ט הוא השמיני זה אינו דילמא בעת הפריעה יהא לילה, ובעת המילה היינו חתוך היה עוד יום, וכיון שכן נמצאת מחלל יום טוב שלא גמר הפריעה והוי כאילו לא נימול, ולא דחתה המילה את יום טוב, כיון שאין הגמר ביו"ט, והגמר הוא ממילה שלא בזמנה שאינו דוחה יו"ט, דהמילה נקראת על שם סופה, ואם כן חילל יום טוב במילה שלא בזמנה שלא ניתן לדחות יו"ט דהא דהיה רשאי למול ביו"ט הוא משום דהיה זמנו, וזה ביאור חריף ועמוק.
אולם סתמא דמילתא דאין מילה דוחה יו"ט שלא בזמנו כלל וטעמא משום דבעולת שבת שהשחיטה והזריקה היה בשבת נעשית עולת שבת, לכן דחי סופו שבת, אבל מילה בזמנה כיון שלא נימול בשבת, תו שלא בזמנו אינו דוחה יו"ט, כיון שלא דחתה השבת בשום מידי, ואי תיקשי אם כן היכי שנימול בשבת והפריעה היה לאחר שבת, מי דחיא הפריעה ביו"ט כיון שהמילה דחתה השבת, זה לאו כלום דהא אם אי אפשר לגמור הפריעה בשבת ומל בשבת אף ששבת זמנו חייב כרת כמפורש דף קל"ג: והוי כאילו לא נימול, אבל לשחוט הקרבן ולזרקו אף אם לא מצי להקטירו בשבת גם כן שרי לשחוט ואם כן הוי עולת שבת כשנשחט ונזרק בשבת, ודבר זה פשוט, דהא היכי שאין שהות ביום לגמור הפריעה, אז חייב על המילה לחודא כרת, דהוי כחובל בשבת דאינה מילה כלל והוי כאילו לא נימול, ולכן היכי שלא נפרע בשבת הרי לא מל כלל בשבת אבל לשחוט הקרבן ולזרקו אף אם לא מצי להקטירו או אם נאבד האימורין לגמרי הקרבן כשר ודוחה שבת ואם כן איתעביד מעשה הקרבן וכבר דחתה שחיטה את השבת וברור, והטורי אבן העיר בזה אך דחה מהא דאם נימול בלא פריעה וז"א כמוש"נ.
אמנם יש לאמר מטעם אחר דלא מצינן למילף מעולת שבת בחול דהנה הא דשקיל וטרי מטעם עשה דוחה ל"ת אף דמצינן לעשות למחר כיון דמצות ביום השמיני ימול כבר עבר ותו כל יומי שוין. רק דזה אינו, דהא כל שעתא הוי מצוה שיהא נמול, ומה דאפשר לשהויי לא מקרי אפשר לקיים שניהן, ומשום זה ילפינן מהא דאין עולת חול דוחה יו"ט הואיל והוי מצי לקיימה מאתמול ואינו מיוחד ליו"ט אף ע"ג דלא מצי לשהויי למחר דהא נפסלת בלינה ואף אם מעלה ומלינה בראש מזבח מכל מקום זמנה כבר עבר דזמן הקטרתה עד למחר, כ"ש כאן דאינו דוחה יו"ט, אבל מהא דעולת שבת קריבה ביו"ט, דזה שפיר כיון דקודם שבת לא היה מצי להקריב וניתן אצלו שבת לדחות ועכשיו הלא זמנו עד הבקר ולא מצי לדחותה למחר, דהכי כתב רחמנא לא ילין חלב חגי עד בוקר, ואם כן לא מצינן למילף למילה שזמנו היה בשבת שיהיה דוחה יו"ט אח"ז, משום דכאן הלא מצי למול אחר היו"ט, וכמו עולת חול ביו"ט משום דהוי מצי להקריבו קודם יו"ט כן הכא מצי למול אחר יו"ט ועיין בתוספות יבמות דף ה: ד"ה כולה משעטנז שכתבו דמשו"ה לא ילפינן בכל עשה דדחי ל"ת משריפת קדשים כו' דש"ה דלא בטלה מצוותו ויכול לשרפו אחר יו"ט וזה ברור. אמנם לפ"ז לא נוכל לומר דאתי עשה דכסוי ודחי ל"ת דיו"ט דהא נוכל למילף משריפת נותר דתמן ג"כ יכול לכסות משחשיכה, ודחוק לאמר דמיירי כשלא יכול לכסות דמעט דם ויתיבש עד שחשיכה ואפ"ה אמר בירושלמי פ"ק דביצה דעשה דכסוי דוחה יו"ט, אם כן לפי זה מצי למימר אליביה דירושלמי דדוקא מילה שלא בזמנה דהוי מצי לקיימה מאתמול ואף כשהיה חולה קודם יו"ט, מ"מ אשכחן כה"ג בשבת דאמר הירושלמי במכשירי פסח דאף כשנולד בו יבלת מבעו"י מ"מ מין יבלת ראוי להיות מאתמול, כן הכא ביו"ט, אבל באם זמנה היה בשבת הלא לא מצי להיות קודם יו"ט, בלא דחיה לכן דחי יו"ט, ונמצא דקם פירושי בירושלמי בפרק ר"א דמילה התמוה מאד בפשוטו דאינו מובן דמאי פריך, דדילמא היה בין השמשות לילה ואם כן השתא בה"ש הוי לילה של שמיני, ומילה בזמנה אינה כשירה אלא ביום וצריך למולו למחר ביום שמיני, ולפי מה שפירשנו דשיטת ירושלמי דאם הגיע זמנו בשבת נימול ביום טוב שאחריו פריך דיהא נימול בבה"ש של מוצאי יו"ט כפי מה שפרשתי, אולם לדינא ברור דאינו דוחה יו"ט בכל גווני מטעמים הנ"ל ובפרט דשיטת בבלי דיו"ט עשה ול"ת ולא מצי לדחות ולעולת שבת ביו"ט לא דמי כמו שנתבאר, ודו"ק היטב בכ"ז וזהו מה שרצינו לבאר בס"ד בזה.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה