אור שמח על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה י
הפותח חביתו ברגל כו' הרי שאר החבית כו' בחזקת טומאה כו'.
ראה בכסף משנה דמשמע ליה בדרך דחיה איתמר, וצריך להוסיף על דבריו דכן מפורש בירושלמי דתנאי היא ז"ל. כיצד הוא עושה תני ר' חייא שופכה תני בר קפרא שוברה והא תנא ר"ח בר שאול מניחה לרגל הבא חזינא בהדיא דהוא כתנאי ובבלי רק בדרך דחייה אמר והא דתני ר"ח שופכה הוא בחבית של עץ וב"ק תני שוברה הוא בחבית של חרס ואינהו רבים הוי לכן פסק כוותייהו, ומדאמר הירושלמי והא תנא בדרך רומיא משמע דיש תירוץ והיינו דהך דר' חלפתא ב"ש אתיא כר' יהודה וכמו דאמר בבלי ג"כ, ואי משום הא דפריך הא ר' יהודה יגמור קאמר, א"ש דאמר בירושלמי ר"ש בר נחמן בשם ר"נ מה פליגין בחבית של יין אבל בחבית של שמן כו"ע מודו שאינו גומרה פירוש דיין אינו יכול להניח עד רגל הבא דיתחמץ היין כשהיא חסרה כדאמר סוף המפקיד דגירי דיליה אהנו לה עיי"ש, אבל בחבית של שמן אף ר"י מודה דמניחה לרגל הבא דלא תתקלקל בשהייתה ואם נצריכו להשהות לא ימנע מלמכור שמן ברגל, וא"כ הא דתני מניחה לרגל הבא אתיא כר' יהודה דחייש סופו מפרי תחלתו ובשל שמן. ולענ"ד צ"ל הך דרשב"נ בתר דפריך הא תניא ר"ח בר שאול מניחה לרגל הבא וזה נכון. ומדלא מעורר גמרא דילן דלעולם ברגל השני טהור רק שאינו מניחה תלוי בפלוגתא דתנאי אם חיישינן לתקלה כדאמר בפסחים סוף פ"ק מוכח דבכה"ג אין סברא לחוש לתקלה להפסיד דבר שיטהר לרגל הבא, ועיין בהא דשקיל וטרי בקיבל חבית בשעת הגתות ורבינו לעיל הלכה ב' לא הזכיר זה יעו"ש ודוק היטב: