אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב

פרק א

הלכה א

דם נדה כו' מטמא לח ויבש.
הנה בריש פרק דם הנדה שקיל וטרי מנא לן א"ק והדוה כו'. ויפלא מדוע גבי זוב פריך לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש ושקיל וטרי יעו"ש וגבי דם הנדה לא שקיל וטרי יעוין תוס'. אמנם רואים אנו דזב אינו מטמא מה שהוא בועל וברור דדוקא בזבה ונדה דהשוכב עמה בכרת לכן גזרה תורה על טומאת בועלה משא"כ בזב שאינו אסור בתשמיש. ולפ"ז יתכן דהא דלא אמר לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כש"כ משום דטומאת אשה יתכן דגזר רחמנא הרחקה לביאתה ולכן הוי באפשרי לדון דדם הנדה גופא אינו מטמא אבל בזובו של זב פריך שפיר אם לאחרים גורם דטומאת הזב אינו משום איסור דלית ביה איסור כלל ופשוט:

בהשגות. [א"א] נ"ל דלא בעינן מע"ל אלא לשרץ ונבילה.
נ"ב, כוונתו לדברי הגמרא נדה (דף כ"ב) הנ"מ בשרץ ונבילה דקשין כו'.
ובמשל"מ ולא ידעתי למה.
נ"ב ובפרק המפלת פסק הרא"ש בשם ר"ח כרשב"ג:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה