אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג · הלכה יד
ומותר לישראל להריח בחבית של יי"נ ואין בזה שום איסור כו':
הנה רבינו ניסים פירש דלא חשיב נהנה לפי שאינו מתכוון להנות רק לבודקו אם הוא יין טוב או ריחיה חלא ובהנאה כי אינו מכוון אע"ג דהוי פסיק רישא שרי, יעוין בר"ן פרק גה"נ, ולדבריו א"ש סוגיית הגמרא בע"ז דף מ"ח: קשיא דר"י אדר"י בשלמא דר"י כו' ל"ק התם דקאזיל לאיבוד מתיר הכא דלא קאזיל לאיבוד אסר ועיין רש"י ותוספות ולפ"ז א"ש, דאע"ג דזה וזה גורם אסור היינו דהוי כנהנה, ובשחיקת ע"ז דלא מכוון להיותה זבל רק לאבדה. ובדבר שאינו מתכוון אע"ג דהוי פסיק רישא שרי משא"כ גבי ירקות דאפשר דמכוון להיות הולכת וצומחת, אולם יש לעיין דהא בשעה שיאכל הגדולים שגדלו ע"י זיבלה מכוון להנות רק שאינו יודע שהיא מע"ז וצריך מובן, אמנם אם נימא דזה וזה גורם מותר רק בדיעבד אבל לכתחילה אסר שכזורע ירקות הוא נהנה לכתחילה, אבל תמן הא בעת שחיקתו אינו נהנה בכוונה הוי א"ש ודוק, אך א"כ פלפול הגמרא אח"כ לא שייך כלל דלפ"ז ר' יוסי סבר זוז"ג מותר ורבנן סברי זוז"ג אסור ומאי מקשה, וע"כ כפירוש רש"י או תוספות ודוק:
והנה הרי"ף כתב דריחא משהו מיהא איכא, ומש"ה פסק בפת שאפאו עם הצלי דאסור לאוכלו בכותח כיון דיש לו מתירין לאכול אותו עם בשר משהו ג"כ לא בטיל, וזה שיטת רבינו שפסק כן לעיל פ"ט הלכה כ"ג, והא דשרי ישראל להריח בחבית יין נסך אע"ג דמשהו בלא תערובות ודאי אסור, ובפרט באיסורי ע"ז ותקרובותיה שהאוכל כ"ש לוקה, היינו דאימתי אמרינן דמשהו מיהא איכא דוקא בפטומא כמו צלי שבשר מתמעט בצלייתו, ונאכל בתמרות עשנו ונכנס בדגים או בפת, אבל כאן האם נתמעט היין לכן גם משהו לא נחשב, וכן מצאתי שרמז לזה בביאורי הגר"א סימן ק"ח אות ט' יעו"ש, נמצא דבהך דלא הוי פטום כמו מעשה תנור, לשיטת הרי"ף ע"כ דלא הוי אפילו משהו, והראיה דבת תיהא שרי אף דבלא תערובות ודאי אסור משהו, כש"כ בתערובות דלא הוי כלום, ולשיטת התוספות דרבא דמתיר משום דמזיק הוא לפי שנכנס בגופו, שפיר כתבו התוספות דמשהו איכא אף בהנך דלא הוי פטום, אבל בפטומא כמו בשר שנצלה שנתמעט ע"י האש ונתעכל הבשר בתמרות עשנו, שפיר סובר הרי"ף דהוי משהו ובזה לא פליגי כו"ע, וזה כוונת הגר"א באות כ' שם, והשעה"מ לא כתב כן ע"ש ודוק: