אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה ה
עו"ג שנגע ביין שלא בכוונה וכן תינוק עו"ג שנגע ביין אסור בשתיה כו' (בימים הקדמונים בזמן הבית):
עיין לח"מ דגריס כהתוספות, וגירסת רש"י תמוה מאי דמיון מגע ע"י דבר אחר לתינוק עו"ג, ואפשר דהא דגזרו בתינוק עו"ג למגע יין נסך אעפ"י שאינו יודע בטיב ע"ז ולאו בר ניסוך הוא ולא מצי לנסך בכוונה, ומשום לא פלוג לא שייך למיגזר דהא כי גזרו על עו"ג שיטמא בזיבה לא גזרו על עו"ג שאינו ראוי לביאה ולא השווהו לישראל, ונראה טעמו דעו"ג קטן רגיל לרכוב על כתפיו של גדול וא"כ לא זהירי ויבוא העו"ג ליגע ע"י הקטן ביין והוי הקטן כקנה וכמו שנגע הגדול בקנה ביין, וכמו גבי שבת גדול אוחז בידו וקטן כותב חייב [כ"מ ברבינו הלכות שבת] ואם לחוש למגע בכוונה הלא יכול ליגע בעצמו העו"ג וע"כ דשלא בכוונה, וא"כ מוכחא מיהא דמגע עו"ג ע"י דבר אחר שלא בכוונה אסור בשתיה, וזה שהקשו רב כהנא ורב אסי לרב מתינוק עו"ג שעושה יין נסך והשיב דאינו אסור רק בשתיה, ובזה א"ש שיטת הירושלמי בלוקח עבדים מן העו"ג קטנים אינם עושים יין נסך אבל עו"ג עצמו קטן עושה יין נסך משום דגבי עבדים לא שכיחי גביה גדולים וזה רחוק קצת אבל הוא נכון לדעתי ודוק: