אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טז · הלכה טו
שלשה שמות ממין אחד כיצד וכו' והואיל והם מין אחד מצטרפין לתבל:
עיין בהשגות כאן ולעיל פי"ד ה"ו. והנה דעת התוספות בשבת דף פ"ט: ד"ה אסורין ומצטרפין כשיטת הראב"ד, ונבאר קצת דבריהם. המה כתבו לחלק, דלמלקות מצטרפין שלשה אסורים כיון שהם ממין אחד ובחטאת לא מצטרפי כדאמרינן בפכ"ג וזה צריך ביאור, דבשלמא הך דפיגול ונותר מצטרפין למלקות משום לא יאכל כי קודש הם דכתיבא לאו אחד על שניהן, שפיר איכא לחלק דדוקא למלקות מצטרפין, אבל גבי קרבן דאינו שייך אל הלאו אינם מצטרפין, וכמה שקלו וטרו בכריתות בשני לאוין וכרת אחד אם חלוקין לחטאות [ועיין מש"כ בחידושי סנהדרין] אבל לאביי דסבר דאפילו שני איסורים ממין אחד מצטרפין א"כ מאי נפ"מ בין מלקות לחטאת. ובאמת מסתבר כפירוש הרמב"ן דאע"ג דילפינן מקרא דלא יאכל כי קדש הם בכ"ז מצטרפין גם לקרבן דהא על לאו דלא יאכל כי קדש אין כאן מלקות דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו כמבואר פסחים כ"ד, רק מהך קרא נפקא לן דמצטרפים א"כ ליצטרפו גם לענין קרבן, והך דאמר משני מינין פטור קאי אחלב ודם ודוק. ולפירוש התוספות לאביי בשני איסורים ממין אחד מצטרפי וה"נ כמה מינים מאיסור אחד ולפ"ז הא דפליגי במעילה גבי נבלת בה"ט וטהורה עיי"ש דשני איסורים לא מצטרפין היינו משום דשני מינים המה, ולפ"ז לר' מאיר דמפיק מלא תאכל כל תועבה, תו כל האיסורים אפילו ממינים הרבה מצטרפין כמו איסור אחד לרבנן, ומעתה צ"ע טובא בכריתות בריש משנה דאמרו לו פליג ר"מ, וכן פליג גם בסיפא דכמה ישהה, ובמציעתא דממינים הרבה שאם אכל חצי זית ממין זה וחצי זין ממין אחד פטור לא פליג ר"מ, ודאי איהו מודה לרבנן מדשתיק בהו, אולם לר"מ א"ש, משום דהך לאו דלא תאכל כל תועבה דמיניה מפיק דכל האיסורים מצטרפין כייל כמה מילי דליכא בהו רק לאוי ומש"ה אינן מצטרפין רק למלקות לא לקרבן. ובהך דפרק אמרו לו מיירי לענין קרבן ומודה לרבנן דאיסורים מחלקים, ותו יש לומר כסברת תוספות דפיגול ונותר אע"ג דנפקא לן מלא יאכל כי קדש הם הא כייל נמי בשר טמא דליכא ביה רק מלקות ומש"ה אינן מצטרפין רק למלקות לא לקרבן ונכון:
ויש לעיין לר' שמעון דשני מינים משום אחד אין מצטרפין א"כ אמאי לא פליג גם בהך דתנן במסכת מעילה חמשה דברים מצטרפין בעולה הבשר והחלב והסולת כו' ועיין תוספות רי"ד מה שתירץ בזה. אך נראה דבמעילה מודה ר"ש דמצטרפין דדוקא בחיובא דאכילה בעי ר"ש דליהוי ממין אחד אבל במעילה שגם אם מעל בעצים או נהנה מגיזה ג"כ חייב קרבן, וכן לא בעי כדי אכילת פרס דאפילו צירף את המעילה לזמן מרובה חייב, בהא מודה ר"ש דמצטרפין לחייבו קרבן דהחיוב של מעילה אינו רק מחמת שהוא מחסר ע"י הנאתו ממון הקדש, ואיך שייך דחילוק המינים יפטרנו, ואפילו בנותר דלא שוה מידי ובקדושת הגוף אמרינן דמעל כמוש"כ תוספות כריתות על משנה דיש אוכל אכילה אחת כו', גם כן בארתי במק"א דטעם חיובו בקרבן משום שהוא ממון גבוה דאם עלה לא ירד, ותמן מיירי במעילה גם כן כמוש"פ רש"י ודוק:
והא דלאביי מוכח דלר"מ אפילו שני איסורים משני מינין מצטרפין, נראה דוקא בתרי איסורים דמצו קיימי בהדי הדדי כמו ערלה וכלאי הכרם דערלה יכול להיות כלאים בכרם ומצי חיילי שניהם על דבר אחד ה"נ כי המה נפרדים מצטרפים, אבל נבלה עם טמאה למ"ד אין איסור חל על איסור וכן חלב על דם דלא מצי חיילי תרווייהו דהאיסור במינים חלוקים מודה ר"מ. ולפי זה א"ש מה דלא פליג ר"מ על הך דפרק אמרו לו דבשני מינים פטור דקאי להרמב"ן בחלב ודם. דבהא גם ר' מאיר מודה דאינן מצטרפין, ותו אין אנו צריכים למה שנדחקו בתוספות אליבא דאביי דלמה לי קרא דפיגול ונותר מצטרפין הא לדידיה בכל האיסורים כן, דבאמת בשני האיסורים ממין אחד מצטרפין לאביי, אבל הנ"מ בערלה וכלאים דמצי לחול תרווייהו על דבר אחד, אבל פיגול ונותר שאינן יכולין להיות בדבר אחד, דנותר אינו רק בדבר שהיה לו שעת היתר לכהנים, ופיגול אינו רק בקרב המתיר כמצותו כמפורש מנחות דף כ"ה שפיר אינן מצטרפים לכן בעי קרא דלא יאכל כי קדש הם ודוק:
והנה לרבנן לק"מ דלמה לי קרא בנזיר דאיסורי נזיר מצטרפין, דהתם שני לאוין הן שלוקה על כל חדא אם אכלן והמה שני מינים זג ויין וכיו"ב, אך לר"מ צ"ע למה לי קרא באיסורי נזיר שמצטרפין זע"ז. ונראה לכאורה דאם אכל ענבים ושתה יין מצטרפין זע"ז, ואפשר דר"מ סבר כר' עקיבא דשתיית נזיר גם כן הוה בכזית כמו אכילה, וכיון דשיעורן שוין גלי קרא דמצטרפין. וסעד לזה מהא דאמר בפסחים השתא היתר ואיסור מצטרפין איסור ואיסור מבעי, ומשני היתר ואיסור בבת אחת איסור ואיסור בזאח"ז משמע דדומה לנזיר ששרה פתו ביין, ה"נ מצטרף בזא"ז זג ויין, הרי דמצטרף שתיה ואכילה, אך ראיתי בתוספות נזיר ל"ח ז"ל. היתר ואיסור חצי זית זג וח"ז פת כו', וכוונתם לסתור דיוקי הנ"ל, דאכילה ושתיה אינם מצטרפין. אולם לק"מ, דדוקא בדבר האסור לכל דומיא דערלה וכה"כ אבל הנך דשריין לכל ורק לאחד אסור כיין לנזיר אינם בכלל לא תאכל כ"ת דלא הוי תועבה לכן בעי קרא. ות"ל כי מצאתי במאירי לנזיר בשם רשב"א שפירש דאיסורי נזיר אכילה ושתיה מצטרפין כמוש"פ, ולא שייך למילף בכל האיסורים מנזיר דמצטרפין כמו דילפינן הך דטעם כעיקר, דגבי נזיר באים כאחד בקבלת הנזירות, וחד בלא חבריה לא מצי חייל לכו"ע בין לרבנן בין לר"ש דפליגי אם נדר מאחד מהן הוי נזיר מכולן, אך קשה לר"ש דאפילו מאיסור אחד שני מינים אינן מצטרפין ויליף מנזיר, אולם ר"ש לטעמו בנזיר דף ד' דלא דריש כלל הך דמכל היוצא מגפן היין לאיסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה ודוק:
ומצאתי בספרי נשא פיסקא כ"ד, מכל אשר יעשה מגפן היין ללמדך שאם אכל כזית מכולן שהוא לוקה ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' הם מצטרפים זה עם זה בכזית, שאר איסורים שבתורה כו' דין הוא שיצטרף זה עם זה בכזית, ולמאן קאי הך ספרי לר"ש לא בעי צירוף ולרבנן שני איסורים אינן מצטרפין ולר"מ הא נפקא ליה מקרא דל"ת כל תועבה וצ"ע [וראיתי בתוספתא פ"ג דמכות מע"ש ובכורים שאכלן חוץ לחומה מצטרפין דברי ר"מ וחכ"א כו' וצ"ב רב] ואפשר דהא דסברי רבנן דשני מינים אין מצטרפין בשני איסורים אבל במין אחד מצטרף, זהו דנפקא להו קו"ח מנזיר, וחרצן וענבים מין אחד הוי, וצ"ע בין אם ניזל בתר טעמא או בתר שמא הא הוו ב' מינים, ואפשר לכל איסורים שבתורה דאמר היינו מלאו אחד מצטרפין כמו גבי נזיר שהוא נכלל בלאו אחד ואין נזירות לחצאין ופשוט. ואולי דסבר ר' מאיר דאע"ג דילפינן מלא תאכל כ"ת, דזית אחד משני איסורים מצטרפין מ"מ איך ילקה דהא הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו וכבר נתעוררו בתוספות ע"ז דף סו, ומקו"ח מאיסורי נזיר לא הוה לקי דאין עונשין מן הדין, וכבר נודע שיטת הרב המגיד גבי בשר אדם, דהיכי שיש עשה מפורשת לאסור שוב ילפינן לעונשין מן הדין וכש"כ לאו שבכללות, וכיון דאיכא בהצטרפות איסורי תורה לאו דל"ת כל תועבה דהו"ל לאו שבכללות תו עונשין מן הדין מאיסורי נזיר ודוק. ולפ"ז איך נפקא לן מקרא דלא יאכל כי קדש הם לחייבו מלקות על נותר ופיגול הא הו"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו, ואם נאמר דרק לקרבן מצטרפין כיון דאיכא בהו חד לאו, הוה א"ש גם מה דאמר ר"ל הפיגול והנותר שבללן זע"ז דמבטלין זה את זה. דריש לקיש מיירי לגבי מלקות דאינן מצטרפין זע"ז. אך לא א"ש מה דאמר שמואל ל"ש אלא לטומאה לימא דמיירי לגבי מלקות ודוק:
וצ"ע קצת דמאי מקשי ל"ל קרא דלא יאכל כי קדש הם, הא איצטריך טובא היכי דהם משני מינים כמו חלב פיגול ובשר נותר. אך בזה נחלקו הפוסקים אם הוי מין במינו [ואם בתר טעמא אזלינן וכדאביי עיין פלתי] אולם לחם עם בשר הוו שני מינים ואפ"ה מצטרפין משא"כ בשאר איסורים דאין מצטרפין רק במין אחד זולתי לר"מ, אם לא דסברת תוספות לאביי דכל היכי דשוים בטעמא מצטרפין אפילו איסורים הרבה, והיכי דלא שוו בטעמא גם באיסור אחד פליגי חכמים על ר"מ דאינן מצטרפין ועיין פלתי סימן צ"ח. ולפ"ז צ"ע כל הנך משניות דמסכת מעילה דמחלק בין שני איסורים לאיסור אחד ואכמ"ל ודוק:
והנה שיטת רבינו כפירוש רש"י בהך דתבלין, וכל איסורי תורה לבד איסורי נזיר אינן מצטרפין זע"ז כמו שפסק לעיל פ"ד, והערלה והכלאים מצטרפין זע"ז מוקי לענין איסור ביבש בתערובות במאתים ופיגול ונותר מצטרפין אף לקרבן כמוש"כ פרק י"ח מפסוהמ"ק, ובהלכות שגגות פ"ו הביא הך משנה דחומר במין אחד ממינים הרבה והשמיט פיגול ונותר ולא זכר רק חלב ודם דסבר כהרמב"ן, רק לענין מלקות דמצרפין פיגול ונותר לא ראיתי מוזכר אצלו, ואולי סובר כפי מש"כ קודם דלמלקות אינן מצטרפין וא"ש הך שהביא פיגול ונותר שבללן זא"ז כו' ודוק:
והנה שיטת ירושלמי דאיסורים מצטרפים למלקות אפילו בכל איסורי תורה וכמו דאמר ר' יוחנן בערלה בשם ר"מ דכל איסורים שבתורה מצטרפין ללקות עליהן משום ל"ת כל תועבה, וכן אמר בנזיר פרק ג' מינין ה"א, ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורים מצטרפין ללקות עליהן בכזית יעו"ש דמדמה לגמרי לאיסורי נזיר גבי אכל מן הרסיסין ונמלה יעו"ש. ולפ"ז אחרי ראינו בתוספתא מכות מכת"י ערפורט שזה לשונה, אכל אבר מן החי מן הבהמה הטהורה כו' כל שהן וטמאין עד שיהיה בו כזית, משום דסבר דבטמאים ליכא אבר מן החי רק בטהורין וכל שהן פירושו בכזית גידים ועצמות ובשר שמכולן מצטרפין ללקות משום אבר מן החי כדמוקי בגמרא פרק גה"נ, א"ש דתנא אכל בהמה טהורה וחיה טהורה ועוף טהור בחייהן אין מצטרפין [כצ"ל] דאף חלקו לאבמה"ח פטור, במיתתן מצטרפין [כצ"ל] בהמה טמאה וחיה טמאה ועוף טמא בין בחייהן בין במיתתן מצטרפים כשיטת הירושלמי דכל האיסורים מצטרפים לכן מצטרף בהמה טמאה עם עוף טמא ודוק בזה * :
הגה"ה
ולענין לאסור את הקדירה בנותן טעם ולאסור את התערובות יבש ביבש דפליגי במשניות דערלה פ"ב, הערלה וכה"כ כו' ומצטרפין זע"ז. ר' שמעון אומר אינן מצטרפין, ר' אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור. נראה פירושא דמתניתין, דלאסור ביבש במאתים מצטרפין ערלה וכה"כ דאיסורן שוה שכן אסורים בהנאה ושיעורן שוה לכן מצטרפין לאסור ביבש, ואם נפלה סאה ערלה במאתים היתר וסאה של כה"כ בבת אחת או בזא"ז להנך דסברו גם בשיעור מאתים חוזר וניעור מצטרפין לאסור ההיתר, אבל תרומה שנפלה סאה לתוך צ"ט חולין ונפלה חצי סאה ערלה או חצי סאה של כה"כ אחר זה אינן מצטרפין לאסור למאן דלא בעי ק"א רק מאה ועוד, או סאה ערלה וסאה תרומה שנפלו למאתים חולין בטלים ומעלים זא"ז כיון שאין איסורן שוה שזה מותר לכהנים וזה אסור גם בהנאה ואין שיעורן שוה, וכן לענין אכילת איסורים אמר ריש פרק יוהכ"פ דאינן מצטרפין כל שאין איסורו שוה ומשו"ה בעי למימר דאוכל ושותה ביוה"כ אין מצטרפין משום דאין שיעורן שוה, כן הכא לענין לאסור במאתים. וגדולה מזו מצאנו לרבינו הראב"ד בהשגות פי"ג מתרומות שיין ומים אינן מצטרפין להתיר התרומה משום שאין שיעורן שוה יעו"ש. ובמפרשי המשניות לא נזכר חילוק זה, דהרע"ב סבר בכולהו דגם ערלה מעלה לכה"כ, וכבר צווח הפרי חדש כיון דמצטרפין לאסור ביבש איך יעלה בשנפלה לפחות משיעורו ולא נבטל עדיין ולא הותר, ושאר הקדמונים סברי גם בתרומה וערלה כן ולדעתי נראה כדפרישית, ופוק חזי דמשנתנו לא נקטה רק במתבל ובמחמץ דג' שמות איסורים הם לפירוש תוספות וראב"ד, וכן שאור של תרומה ושל כה"כ דפליגי ר"ש ורבנן משום שלענין מחמץ או מתבל שיעור שוה בכולן דכל שיש בו לחמץ וכן לתבל אפילו ביתר ממאתים אסור כדמסיק הירושלמי פרק קמא ה"ג יעו"ש, לכן כיון שהשיעור של מחמץ ומתבל שוה בכל האיסורים מצטרפים תרומה וערלה, אבל בנתערבו במינן לענין ביטול מאה ומאתים כיון שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין ורק בערלה וכלאים ששיעורן שוה פליגי רבנן ור"א ודוק. ולפ"ז יתכן דכחל עם שומן של גיד אינן מצטרפין לאסור הקדירה בנותן טעם אף שטעמן שוה, כיון שאין שיעורן שוה אם נפלו למינן דזה בנ"ט וזה בששים ודוק. וצריך עוד ביאור ובירור הרבה בזה איה"ש: