אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טו · הלכה יג
וכן פרוסה של לחם הפנים כו' כיצד סאה קמח מאחד מאלו כו':
נראה מדבריו דבנימוח הפרוסה של לחם הפנים מיירי ולכן עולה באחד ומאה, ואימת כתב רבינו בהלכות פסולי המוקדשין דאינו עולה דוקא כשלא נימוח דהוי חתיכה חשובה ולא בטלה היכי דההפסד מועט או דמשום כי תתבטל תהא ראויה לזר והוה חתיכה הראויה להתכבד כפי טעמא דרש"י או דתוספות פרק הערל, אבל בלא נימוח לא בטלה אם לא בטמאה בין טהורות, ולכן נקיט רבינו הדמיון של קמח להראות דבנימוח מיירי ודלא כהכס"מ ודוק:
והנה בשבת (דף קמ"ב) ר' יהודה אומר אף מעלין כו' ופריך ואמאי והא קא מתקן, ושיטת רש"י ז"ל בבכורות (דף כ"ב) דאם נתערבה בק"א יכול למפטר לרבנן בדמי דיהיב לכהן דמי הסאה שנתערבה ואינו צריך להרים כלל, ולא יתכן כלל לפ"ז דיהיה נחשב מתקן אע"ג שקודם ששילם לו הדמים ודאי דאסור לאכול לא מסתברא שתהא אסורה בהעלאה ועיין תרומת הדשן סימן נ"ד שעמד בזה. ואפשר דרש"י אזיל לטעמיה ריש ביצה ובע"ז (דף ע"ד) שפסק וחתיכת נבילה אף ע"ג דדבר שבמנין הוא, כיון דלאו איסורי הנאה הוא בטלה ברובה ושדי חדא לכלבים ואינך שרי באכילה, אלמא דסובר בכל דברים המתערבים דאף ע"ג דבטלים, בכ"ז צריך להשליך חד מהם, וכבר פירש המרדכי סימן תתרכ"ד דמה דאינו צריך להרים רק בתרומה זהו בדבר הנבלל דלא אתי לאכול האיסור לחודיה בלא ההיתר, וא"כ אפשר דכאן מיירי בפירות שנתערבו שפירות של תרומה דבעי להרים משום דבעי להשליך חדא אף בנבילה שנתערבה בכשירות ותלינן דהך דאיסורא פירש, וכן מוכרח דהלא ר' יהודה סובר מין במינו לא בטל, וכבר פירש ר"ת דאע"ג דעולה בק"א במינו היינו דוקא במידי שהוא מתערב ונבלל וכמו דם בדם דיליף מיניה, וא"כ ע"כ דתוקים בדבר שאינו מתערבב, רק הוא תערובות פירות בפירות, לכן סובר ר"י דמין במינו בטל וזה מוכרח לשיטת ר"ת. וא"כ בדבר שאינו מתערבב הלא אתי לאכול האיסור בפני עצמו וצריך להרים חד לתלות עליו האיסור שנתערב ודוק. ולשיטת רש"י דמטעם זה צריך להסיר חד, הא דמסיק במסקנא דסבר כרשב"א דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, פירושו כיון דנתפס הקדושה במה שנותן עיניו הוה כמאן דשדי חד מנייהו:
ודע דשיטת רש"י בחולין (דף צ"ט) דבתרומה במין בשאינו מינו כל היכי דאיכא לאיסורא בעיניה צריך ק"א, ועיין תוספות ורשב"א תמן, ולפ"ז אינו מוכרח כאן דמיירי בדבר שאינו מתערבב, דאפשר דמיירי במין בשאינו מינו כמו קמח חטים בקמח שעורים ואפ"ה מדמע באחד ומאה, ועיין היטב תוספות זבחים (דף ע"ג) ודוק: