אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה יא
ואינו יודע (ממי) [מאיזה מהן] לקח הר"ז אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:
הנה דעת הב"ח שאף אם חנות אחת שמוכרת בשר נבילה אינה ידוע איזו היא והיא בעצמה מעורבת עם החנויות אפ"ה לא בטלה ודין קבוע יש לה עיין ש"ך סימן ק"י ס"ק כ"ט. והנה מדברי הרא"ה בספר בדק הבית דף קכ"א, בההוא טבחא כו' אמר רבי בשביל שוטה זה כו' נאסור את כל המקולין יעו"ש שמדינא מותר שאף שמכר להעו"ג בשר טריפה ויש במקולין בשר טריפה, בכ"ז הדין קיים דבשר הנמצא ביד עו"ג שהוא מותר רק שחקר רבי אם חזר זה המקום לדין מקום שאין מכריזין מפני התקנה יעו"ש, הרי אע"ג דנודע לנו שהיה טריפה במקולין של עו"ג, רק שאין אנו יודעין היכן הוא הבשר הטריפה מן הדין הוא מותר לקנות בשר מן המקולין וכן כל הבשר שקנו מן המקולין, ועל כרחין כיון שאין ידוע לן הבשר הטריפה היכן הוא באיזו מקולין תו בטלה חנות הטריפה בחניות הכשרות שאף אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין, ולא שייך כאן קבוע אעפ"י שדעת הרא"ה שקבוע הוא אף בלא נודע הספק עד לאחר שלקחו בשר מן הקבוע עיי"ש ודוק:
והנה רבוותא בתוספות דף צ"ה ד"ה ובנמצא כו' שכתבו ומיהו איכא למימר דהתם משום דהמקולין הוא קבוע אעפ"י שלא נודע הטריפה היכן הוא, כוונתם, דלישראל המוכר ידוע איפה מכר הטריפה באיזה מקולין ולכן לא בטל והוי מה שבמקולין קבוע, והבן, וצ"ע אם לקח מאחת מהן, הלא ספיקו אסור דקבוע כמחצה ע"מ דמי, איך הדין בלקחו שלשה בני אדם מן שלשה חנויות ואינם יודעין באיזה לקחו, רק שידוע לן שכל אחד לקח מחנות אחרת, א"כ הלא צריך האיסור להתבטל בהיתר וזה אינו במשמע, אם לא דנימא כיון שכל אחת הספק אינו מסבת התערובות רק שכל עצמה היא בספק איסור, ואף אם לא לקח רק איש אחד ג"כ הספק אם היא נבילה או לא, לכן לא שייך בזה דין ביטול וסברא זו עמד עליה בספר חוות דעת סימן ק"א עיי"ש, או כמו שהביא בתורת הבית בשם ר"ש משאנץ דבשני בני אדם אינן מצטרפין עיין שם דף קי"ד:
ופוק חזי מה דשנינו בירושלמי דמאי פ"ג ה"ד ר"ח בשם ר' יוחנן נתחלפה קופתו אצל הטוחן אם הוחזק ע"ה להיות טוחן שם באותו היום חושש ואם לאו אינו חושש, ויחוש ומה בינה ולסרקי לא כן תני סרקי שהיתה מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים, סירקי אפשר לה שלא להסתפק, ברם הכא לא הוחזק ע"ה להיות טוחן שם באותו היום. והפירוש, סירקית המוכרת תבואה שידוע לן שהיתה מסתפקת מן האיסור יום אחד ואינו ידוע לן איזה יום מהימים היתה מסתפקת מן האיסור, כל מה שקנו ממנה בכל הימים שעליהן נפל הספק אולי באותו יום היתה מסתפקת מהאיסור, כולן אסורים, ולא תוכל לומר שמה שקנה קנה מהרוב שהיתה מסתפקת מן ההיתר, שאותו יום נעשה הוכח לאיסור ומשני שכאן אף אם ידוע לן שטחן ע"ה אצלו רק שאינו ידוע לן בבירור שהיום טחן אזלינן בתר רובא דלאו עמי הארץ טחנו ולא מחזקינן חששא שמא הוחלף פירותיו עם של עם הארץ, משא"כ כאן בסירקית אם תתיר הלא תתיר לכל הקונים ויהיה מותר גם מה שקנו ממנה באותו יום שהיתה האיסור וא"כ תתיר גם איסור הודאי, וזהו דאמר סירקי אפשר לה שלא להסתפק בתמיה הלא ודאי גם מהאיסור סיפקה ונמצאת שתתיר האיסור, ברם הכא הלא היום נתחלף ונאמר שעמי הארץ לא טחנו היום, ומה שטחן ע"ה באיזו יום אז לא הוחלף, וז"ב בפירושו בס"ד. ומעתה נתבונן הלא הקונים מן הסירקי באלו הימים הרוב מותר ומיעוטו אסור ולבטייל האיסור בההיתר כדין יבש ביבש דבטל ברוב, ועל כרחין דאו שלא בטל בשני בני אדם, או כסברת הח"ד שעל כל אחד הספק אם לקח האיסור מן מקומו הקבוע, ואין הספק בא מצד התערובות ולא בטל ברובא שאף אם לא נתערב ג"כ הספק עליו עיי"ש ודוק:
אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש כו' ואם היו רוב המוכרין ישראל מותר:
הרב בתבואות שור העיר דבעי שיהיה אחרי צירוף הטריפות המיעוט עם טבחים המעוטים נכרים יהיה רוב בשר הנמכר כשר, דאל"כ אלא דאיכא רוב טבחים ישראל מצרפין תרי מיעוטי ואיתרע רובא, אם לא במקום דמכריזין דשם אין לחוש למיעוט טריפות מדלא אכרזו. והח"ד השיג על ראיותיו, דבברכות ובכ"ד הוא הכל ברובא דליתא קמן שמה מצרפינן המיעוטים להדדי, אבל ברובא דאיתא קמן המיעוט כמאן דליתא דמי ולא מצרפינן ליה והוכיח מברכות להיפך, ובזה הארכתי כבר בחידושי להלכות ברכות יעו"ש. והנה בפרק אלו טריפות ס"ג גבי הא דפריך ודילמא עוף טמא נינהו דפירש הר"ן דמשו"ה לא אזלינן בתר רובא ורוב עופות טהורים הן משום דמיעוט דטריפות דביציהן אסורות מצטרף עם מיעוט טמאים ושם הא הוה כרובא דאיתא קמן ואפ"ה מצרפינן הנך מיעוטי להדדי, ואפשר גבי לקנות מן העו"ג החמירו טפי ועיין תוספות פרק גיד הנשה דף צ"ה יעו"ש:
אולם ראיה עצומה להרב תבואות שור מהך ששנינו דומה לדין זה, והוא בפ"ג דמעשרות הלכה ב', מצא גרוגרות אם דרסו רוב בני אדם חייב ואם לאו פטור ואמר ר' אלעזר בירושלמי הדא דתימא במקום שהכל דורסים בשדות. אבל במקום שרוב דורסים בשדות אותן המיעוט שעתידים לדרוס ואותם שדורסין בבית מצטרפין [וכן גריס רבינו בשנות אליהו יעו"ש], הרי דדריסת אותן מיעוט שבבית ומיעוט שלא נדרס עדיין מצטרפין ולא נגמר מלאכתן עדיין ולכן הוי הפקר ופטור ממעשרות, אע"ג דהוי רובא דאיתא קמן. אך סתימת הפוסקים משמע דבמקום שרוב טבחי ישראל בשר הנמצא מותר כאילו היו כל טבחי ישראל, וע"כ אמינא שאני תמן דרוב ב"א שדרסו הוא נעשה בהמשך זמן שזה דורס וזה דורס עד שרוב בני אדם דורסין גרוגרותיהן ובהמשך זמן נדרס כל הגרוגרות, הרי דהרוב נעשה בהצטרף המיעוטים להדדי וכי איכא עדיין מיעוט שלא דרסו ומיעוט בני אדם שדריסתן בבית ומצא בשדה דמוכח שלא נדרס עדיין אם הוא מהם מצטרפין, אבל ברוב טבחי ישראל או רוב כשירות נגד טריפות שניהם המה אינם נעשים מהצטרף המיעוטים זא"ז, רק תמיד רוב הטבחים הטובחים תמיד המה ישראל, א"כ בזה ודאי לא מצטרפין המיעוטים. או דיש לומר דהיכי דהרוב להיתר והמיעוט האיסור ברובא דאיתא קמן, אם פירש אחד ואין אני יודע מאיזה פירש, אמרינן דההיתר עם האיסור נכלל בהדי הדדי ודמינן כאילו נבללו ונבטל ההיתר בתוך האיסור ונתהוו כולם היתר, אע"ג דאם נתרבה עד שנעשה רוב איסור הוי כאילו הוכר האיסור ולא מהני ביטול קמא כמו שהאריך מהר"מ מרוטנבורג בשו"ת הרשב"א סימן תש"ל והועתק ברא"ש פרק גיד הנשה, זהו דוקא שם שאכל גם האיסור משא"כ בפירש אחד מהן דנחזי לדמיון אם פירשו גם מהנכרים גם מהישראלים, הלא המיעוט של נכרים בטל ברוב של ישראל, ותו תחקור מהיכן פירש מהכשרים או מהטריפות אמינא לך דמכשרות פירש, לא כן גבי מעשרות דאותן שלא נדרסו ולא נגמר מלאכתן לא נתחייבו במעשר, וכי נתערבו עם אותן שנגמרו מלאכתן צריך לעשר על המיעוט דמעשר לפי חשבון כמוש"כ הר"ן בשמעתתא דבצל יעו"ש וההג"מ בשם ר"מ מרוטנבורג בהלכות בכורים באורך ולהלן אי"ה נאריך בזה, א"כ מאי חשיבותא דרוב בני אדם דרסו הגרוגרות ונגמר מלאכתן הוי רובא דאיתא קמן דהא גם המיעוט הוה קבוע קמן במקומו ואילו נתערבב יחד עם הרוב הלא לא הוי בטל ברובא דדרסו גרוגרותיהן וא"כ גם הרוב חשוב גם המיעוט חשוב לכן מצטרפין המיעוטים להדדי. אמנם השמועות דפרק אלו מציאות דאשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי ועיר שרובה עו"ג ורוב טבחי ישראל מורים דלא כהתבואות שור ודוק היטב: