אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה ו
האוכל גיד הנשה של נבלה או של טרפה או של עולה חייב שתים מתוך שנכלל כו' נכלל כו':
הא דמחייב גם על איסור נבלה, נראה לדעתי משום דכיון דרחמנא חייביה על אכילתו משום אכילת גיד הנשה, איסורו חושבו לאכילה ולכן חייב גם על איסור נבילה משום דכיון דחשוב אכילה לזה חשיב אכילה לאיסור אחריני וכיו"ב אמרו בבכורות (דף יו"ד) דפטר חמור מטמא טומאת אוכלין אע"ג דלא חשב עליה דאיסורו חושבו, לכן גם הכא איסור דרחמנא רמיא עליה משום אוכל גיד וחשביה לאכילה, מיחשב אכילה גם לאיסור נבילה וכו'. והנה למאי דהוי בעי הגמרא שם למימר דזה הוי פלוגתא חדשה בין ר"ש לרבנן במידי דלא חשב עלה אם איסורו חושבו, נראה דר"ש לטעמיה דסובר כל שהוא למלקות וכתבו בתוספות פ"ג דשבועות (דף כ"ג) דאף שלא כדרך הנאתן אסור לדידיה א"כ שלא כד"א לוקה ואין ראיה מזה דחשבה רחמנא לאכילה כיון דלא בעי לחיובו אכילה:
ובזה הוי מצינא לפרש הגמרא דפרק כל שעה דאמר כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה כו' ופריך לר"ש דאמר אין בגידין בנו"ט מאי איכא למימר. דפירושו, דכיון דלר"ש פטור מאיסור נבלה ולדידיה דקרא לא תאכלו כל נבלה ליכא בגיד דליכא עליו איסור דנבלה וא"כ אינו בכלל היתר וזה דוקא לר"ש, אבל לרבנן דמחייבי משום נבלה על גיד הנשה הוי בכלל ההיתר לגר תתננה ואכלה כו' ולכן פסק רבינו דגיד הנשה מותר בהנאה אע"ג דסבר דאין בגידין בנ"ט. אולם הגמרא מסיק בבכורות דלענין טומאה לכו"ע לא אמרינן איסורו חושבו, ולפום ס"ד נראה ג"כ טעמיה דר' שמעון דלית ליה איסורו חושבו כמו שפירשתי לעיל פ"ב ה"ג, ורש"י פירש שם איסורו חושבו באופן אחר, דמדאסר לישראל מכלל דראוי לעו"ג יעו"ש. בכ"ז כאן לאיסורא גופיה מצינן לומר הך סברא דכיון דחשוב להתחייב משום גיד חייב נמי משום נבלה וכו', והיה לי להאריך בזה לולי שקדמני השער המלך יעו"ש:
והא דאמר ריש פרק ג"ה אלא קסבר אין בגידין בנו"ט ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא, נראה דזה אין סתירה דאיסור מוקדשין דהוא איסור מעילה דהוי אף בעורו של הבהמה ובגיזתו דהמתחמם בגיזי עולה מעל (פסחים ל"ג) ותלש מן החטאת מעל (סוף פ"ה דמעילה) לכן האיסור הוא מצד גזל ממון של הקדש והשיעור בפרוטה דהוי ממון והמאכיל כאוכל וצירף המעילה לזמן מרובה חייב (כריתות ט"ו) א"כ אין זה מצד דהוי אכילה ולא שייך לומר מדאחשביה רחמנא לאכילה גבי גיד יהא חשוב נהנה להקדש, כיון דהוא שיעור וגדר אחר, אבל רבינו כתב לשון הברייתא גיד הנשה של עולה, ובעולה איכא לאו אחרינא לאו דאכילת עולה דכליל תהיה לא תאכל דהוא בכזית ודוקא באכילה, ובמנחות ע"ד: מייתי לה כל שהוא בכליל תהיה כו' וכבר נתבארו דברים אלו במשנה למלך פ"א מהלכות מעילה, ועל זה הבא על אכילה שייך לומר כיון דאחשביה רחמנא לאכילה לחייבו בגיד חשביה לאכילה משום עולה כיון דבני ביקתא חדא נינהו דהוי על אכילה ושיעור אחד, ומה דאמר על משנה דאינו נוהג בטומאה וכ"ת קסבר ר"י אין בגידין בנו"ט ובטומאה נמי כו' איסור טומאה ליכא לפום ס"ד אמר כן ודוק בכ"ז: