אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה יא
כשמולחין הבשר כו'.
בשמועה דזרוע בשלה, רבינא אמר לא נצרכה אלא למקום חתך כו' והכא שרי, והקשו לי הא קודם מליחה לא נתבשל, ונתבשל הבשר עם הזרוע כשכבר נמלח ולמ"ד מבשל לה והדר מחתך לה, הרי נמלח ביחד ומליח כרותח ולכל הפחות כדי קליפה אוסר ונמצא דמקום חתך מהאיל נאסר משום דבלע כדי קליפה מהזרוע ובזה ליכא ביטול, ונראה דאמרו מכות פ"ג דזר שאכל מבשר חטאת ואשם לפני זריקה פטור מ"ט דכיון דלא קרינא ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם לא קרינא וכל זר לא יאכל קודש, א"כ אימת חלה איסור זרות על המורם מאיל נזיר בשעת זריקה, וא"כ היו מולחין אותן לפני זריקה דלא חלה איסור זרות על המורם כלל וכי בלע לאו איסורא בלע רק על הבישול שהיה לאחר הקטרת אימורין שקיל וטרי דבלע מהאיסור לזרים ובעי שיעור ביטול איסור בהיתר, אולם הלא הפשט העור היה בשעת נטילת אימורים, ואמרו והרים ממנו שלא ינתח עד שיטול אימורים, וא"כ איך נמלח, וצריך לומר דנמלח ע"ג העור ופליט דמא, ועיין בבינת אדם שער או"ה אות כ"ה מה שהביא בזה מהאחרונים ודוק. ולהירושלמי נזיר פרק ג' מינין ה"ט דאמר חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה ולא הקודש בולע מן החול ולא החול מן הקודש יעו"ש, נראה דכיון דקודם מליחה היה חותך ולא היה בולע החול מן הקודש כדי קליפה. ומשום בישול היה שעור בטול כדמביא שם להלן ושניהן למדין מאיל נזיר כן נראה פירוש הירושלמי. ואפשר דתלמודין סברא ג"כ למאן דאמר מבשל לה והדר מחתך לה דהיה מחתך ומניח כשעורה קודם מליחה והוי חיבור לאיל ועיין ש"ק שם, וא"כ שפיר אמר להתיר מקום חתך וא"ש ודוק: