אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ז
יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים [וכו'] כאוכל קרבי דגים טמאים ולוקה מן התורה:
כוונתו ברור דדג טמא אמרינן במסקנא בסוף פ' אין מעמידין דמטיל ביצים רק משריץ בפנים, וביציו המה בפנים, לכן כ"ז שהן בגוף הדגים המה כבשר הדג, וזה מוכרח לפי שיטתו לקמן דבביצים אם אמר ישראל שאינו מומחה של עוף פלוני הוא וטהור הוא סומך עליו, ובקרבי ועוברי דגים מסקינן דצריך הישראל לומר אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אז אוכל על פיו, אבל אם אמר של דג פלוני וטהור הוא אינו סומך עליו ומאי שנא, ובפרט רב נחמן דמחמיר טובא ואמר עד שיאמר אלו הדגים ואלו הן קרביהן ומאי שנא ואין לתרץ דסוגיא דסוף פ' אין מעמידין מיירי בשנימוחו ואין כאן סימנים, אבל ההיא דאלו טריפות גבי ביצים מיירי בדחזינן דאיכא סימני ביצים טהורים, רק משום דאיכא עורבא דדמי ליונה לכן סגי באומר של עוף פלוני וטהור, דז"א, דהא למאי דס"ד דסימנין דאורייתא הוה מוקי להך דאבוה דשמואל דאומר של עוף פלוני הטהור בטרופות בקערה, ואעפ"כ סגי לן בזה כאשר תעיין באלו טריפות, רק הקושיא דמי זבנינן להו כלל, ועל כרחין דמשום דקרבו דגים ועוברי דגים טמאים הן כגוף הדג ולוקה באכילתן, החמירו טפי מביצים של עוף טמא דבהו ליכא רק איסור דבר תורה שאינו מפורש ללקות, והוי רק כחצי שיעור, ומצאנו בכ"מ בש"ס שעל דבר המפורש בתורה החמירו בספיקו יותר, וכן פירש רבינו הטעם שחוששין לספק דרוסה בפ"ה מהלכות שחיטה הואיל והוא מפורש בתורה, וכבר ידוע שיטת התוספות והר"ן דבדבר שאינו מפורש בתורה חלה עליה שבועה, לכן לרב נחמן עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן ולר"י עד שיאמר אני מלחתים והוצאתים מן הדג ודוק, ועיין מש"כ ההמ"ג בזה לקמן: