אור שמח על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה טז
ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה וכן כ"ג שעבד כו' קודם שיביא עשירית האיפה עבודתו כשירה.
בתו"כ הגירסא פסולה, והנה מירושלמי דריש יומא מכנסיים ועשירית האיפה מעכבין אין ראיה דהא זה גופא מימרא דריב"ח דמייתי בתלמודין דבמלואים מעכב גם עשירית האיפה וכל הכתוב בהן אף מקרא פרשה מעכב דלא כמ"ד דבר שאין מעכב לדורות אינו מעכב בהן יעו"ש בירושלמי היטב, דכן אמר לענין פרישת שבעה דדבר שאינו מעכב למד ממילואים ותמן מעכבא, אמנם בירושלמי שקלים ובמדרש הגירסא דכשירה. ולכאורה תמיה דאיך היו מחנכין כה"ג ביוהכ"פ, ולומר דזה היו מקריבין, מלבד דהוא קרבן יחיד ואינו דוחה את השבת דלא עדיף מחביתין, ולומר דהוי מכשירין של עבודה כיון דבלא זה עבודתו פסולה הא מכשירין לא דחי שבת ואף אם נולד בו יבלת בשבת וכמו דאמר בירושלמי ר"פ אלו דברים מין יבלת אפשר מאתמול ועיין פרק המוציא תפילין, וכן מוכח מהא דבעי במה מחנכין כ"ג לעבודה ביוהכ"פ ולא אמר במנחת חביתין וכמו שהוכיחו מזה תוס' פרק התודה יעו"ש, ובכ"ז תמה במשל"מ:
ונראה לדעתי דאף אם נאמר דעשירית האיפה מעכבא ובלא זה אינו נמשח לעבודה ואינו כהן ומעכבא, מכל מקום לא עדיפא מקדוש ידים ורגלים דאם אינו מקדש עבודתו פסולה, ובכ"ז אמרו כ"ג שלא קידש ידיו ורגליו בין עבודה לעבודה עבודתו כשירה, ואמרו בזבחים (דף י"ט) שנאמר חק עולם לו ולזרעו דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו, וא"כ כאן דכתיב זה קרבן אהרן ובניו אמרינן דבר המעכב בבניו מעכב בו, והקרבן חינוך שמקריב לתחלת הכנסו לעבודה שלא עבד מימיו מעכב בין בכ"ג בין בכהן הדיוט שאם עבד עבודתו פסולה, אבל אם היה כהן הדיוט ואחרי זה מה שנכנס לעבודת כה"ג היה בלא מנחת חינוך זה אינו מעכב דהמנחה זו אינו נוהג בכהן הדיוט, וכן מוכח ממה דאיתא במדרש שמואל דעלי נתמנה בעצרת לכהן גדול [ומש"ה היה יושב בעזרה ועיין מש"כ בהלכות מלכים פ"ב] אע"ג דאין קרבן חינוך קרב בעצרת דהוי כמו נדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט יעו"ש. ולכן ביוהכ"פ דנכנס תחתיו לעבודה מי שהי' כהן ועבד עבודה בהדיוטתו תו אין עשירית האיפה שלו מעכבא, וא"כ הירושלמי דאמר אחד כהן הדיוט ואחד כה"ג הפירוש שלא עבד כשהי' כהן הדיוט וזה תחלת הכנסו לעבודה בשמונה בגדים, ובפרט כפי מה דאמר שם בירושלמי דכה"ג שלא עבד מימיו אינו מביא רק מנחה אחת לחינוכו ועולה לו לבד לכן אמר אם לא הקריבה עבודתו פסולה, ומיושב הלשון שפיר דבין כ"ג ובין כהן הדיוט אינו מביא רק אחת לחינוכו, והא דמעכב מדכתיב חק עולם וסבר דחוקה קאי אכולה פרשתא גם על מנחת חינוך, וזה נכון. וזה מכוון התו"כ פ' אחרי פ"ח ומנין לכהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן יעו"ש, שזה במי שנתמנה ביוה"כ בלא הקרבת מנחת חביתין ודוק:
אולם מסתברא כגירסת רבינו, דהא כמה תנאי סברי דאין מנחה קריבה בבמה, (נ"ב. ומדברי תוס' זבחים ק"א ד"ה ההוא לברכה, דלא נתכהן פנחס משום דלא הקריב מנחת חנוך משמע דעבודתו פסולה ודו"ק.) והוכיחו רבוותא בתוס' (דף קי"ז) ד"ה ורבנן דבבמת צבור ג"כ אינה קריבה, וא"כ איך הי' מתחנך הכהן לעבודה אם נאמר דמעכבא, ועל כרחין מוכח לפ"ז דאם עבד בלא עשירית האיפה ג"כ עבודתו כשרה, והגר"א יסבור דלא כשיטת התוס' ולדידיה בבמת צבור איכא מנחה רק בבמת יחיד ליכא ושם אין כהונה דגם זר כשר בבמה ועיין תוס' (דף קי"ט) ד"ה אין מנחה בבמה. והנה הוכחנו דגם התוס' סברי כרבינו ודוק היטב: