אור שמח על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה ט
היה טמא בקרבנות הצבור כו' נותנו לאנשי משמר הטמאים ועורו ועבודתו לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר.
כצ"ל, והוא נוסחא שלו בדברי הגמרא דלא כגירסא דילן נותנה לכל מי שירצה רק גירסתו נותנה לכהן שבאותו משמר, וטעמו דכיון דהטמא אינו ראוי להקריב רק משום מעלה דקרבן צבור יכול להקריב לכן לא מצי משוי שליח להקרבה רק להמשמר שכבר מכרו האבות בפרט דהקרבן אינו שלו רק של צבור שזכו בהן הבית אב, ולכן בכה"ג אונן פירש כיון שכ"ג ראוי מצד עצמו לכן מצי משוי שליח ומכש"כ להלכה דקיי"ל דטומאה דחויה היא בציבור ולא הותרה לכן לא מצי משוי שליח רק לאנשי משמר וכן משמע לשון הגמרא טמאים מי מצי עבדי ולא מסיים ושלוחא מי מצי משוי ודוק: