אור שמח על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ג
המור הוא הדם הצרור.
ולא אסור להריח בו בחולין לצורך הדיוט מטעם ריחא מילתא דפירשו בתוס' דהוי כשתיה, דזה דוקא היכי דהוא ראוי לאכילה אבל כאן דנתקשה כאבן ואינו ראוי לאכילת כלב הגם דלאכלו אסור מטעם דאחשביה באכילתו כמוש"כ רא"ש לענין חמץ שחרכו קודם זמנו מכל מקום כי מריח בו לא אחשביה לאכילה וכיון שכן מותר להריח בו, והשלטי גבורים בעו"ג פ' השוכר את הפועל לא דק בזה ויעוין שו"ת אמונת שמואל סימן מ"ה בזה: